ר"ן על שבת סא:

מתני' שובר אדם חבית לאכול ממנה גרוגרות. פרש"י ז"ל דאין במקלקל שום איסור שבת ולא נהירא דנהי דכל המקלקלין פטורין איסור מיהא איכא אלא היינו טעמא דכיון דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור הכא משום צורך שבת שרי לכתחלה מיהו כי שריא דוקא בכלי קטן דלא שייך ביה בנין וסתירה אבל בכלי גדול לא והראיה מדאמר בפרק בכל מערבין (דף לד:) נתנו במגדל ואבד המפתח עירובו עירוב ר"א אומר אם אין ידוע שהמפתח במקומו אין עירובו עירוב ואוקימנא פלוגתייהו במגדל של עץ דקטיר במתנא ובעי סכינא למפסקיה רבנן סברי כל הכלים ניטלין לצורך גופן ור' אלעזר סבר לה כר' נחמיה דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמיש הא לאו הכי אפילו רבנן מודו דאין ערובו עירוב ולא שרינן לשבר את המגדל והיינו טעמא משום דהתם במגדל גדול עסקינן דהוי כאהל ושייך ביה בנין וסתירה הא במגדל קטן לא שייכא ביה בנין וסתירה והיינו טעמא דשרינן הכא בחבית וכן פרש"י ז"ל בעירובין והכי מוכחא סוגיא דהתם:

ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. לנקבה יפה לעשותה כלי:

אין נוקבין מגופה. דבוקה בפי החבית אלא נוטל את כולה אבל כי נקב לה מתקן פתחה:

וחכמים מתירין. דאין דרך פתיחת חבית בכך:

ילא יקבנה מצדה. בגמרא מפרש לה:

שהוא ממרח. ויש כאן משום ממחק:

מחטאת. שמא ממרח השעוה לדבקה בדופני הכלי סביב הנקב:

גמ' ואינו חושש. דלעין יפה מכוין שמרחיב פיה למטה ממגופתה:

חותלות. כלים של כפות תמרים ועשוין כמין סלים:

מתיר. ביד:

ומפקיע וחותך. בכלי ולאפוקי מדר' נחמיה דאמר מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך שאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו:

בבורטיא. ברומח:

לעין יפה קא מכוין להרחיב מוצא היין בנקב גדול מדלא נקיב לה כדרך הנוקבים נקב עגול ויפה:

לפתחא קא מכוין ואסור. ולא דמי לרשב"ג דהתם לעין יפה קא מכוין להרחיב פיה למטה ממגופתה כדקתני מתיז את ראשה אבל הכא אם איתא דלעין יפה קא מכוין יטול כל המגופה:

פיסקא אין נוקבין מגופה של חבית וכו'. :

מחלוק' למעלה. בראש המגופה הוא דשרו רבנן דלאו אורח ארעא למעבד פתחא התם אלא נוטל כל המגופה:

אבל מצדה. זמנין דעבדי ליה משום פתחא אינו רוצה לפותחה למעלה שלא יפול עפר או פסול' ביין:

וי"א אין מוסיפין. בגמ' מפרש טעמייהו:

ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה. נקב שנסתם:

לא שנו אלא במקום העשוי לשמר. פירש הרב אלפסי ז"ל להוציא את היין מעל השמרים שסתימה זו בודאי עתידה היא להפתח. וכיון שכן מתחלה אין מהדקין אותה כל כך אבל במקום שסתימה זו נעשית לחזק את היין שלא יצא אפשר שלא תפתח אותה סתימה ומתחלה עושין אותה מהודקת וכי הדר נקיב לה הוי כפותח לכתחלה:

למעלה מן היין. בדופני החבית זהו לחזק דשמא לא תפתח אותה סתימה אלא ינקבו את החבית במקום אחר למעלה מן הסתימה או למטה ממנה:

למטה מן היין. במקום שהיין כלה שם שאין יין בחבית למטה מאותה סתימה זהו לשמר שבודאי סתימה זו עשויה [ליפתח] להוציא היין מעל השמרים ומתחלה אין עושין אותה סתימה יפה:

רבה אמר למעלה מן היין נמי. זהו סתימה לשמר שכיון. שאפשר שתפתח אותה סתימה שכשירצו לפתוח את החבית יפתחו אותה סתימה אף מתחלה אין עושין אותה מהודקת:

היכי דמי לחזק. שהוא אסור כגון שניקבה למטה מן השמרים שאין סתימה זו עשויה להפתח לעולם שהרי אין מוציאין יין משם וכיון שכן עושין אותה מהודקת וכשבא לנקבה הרי הוא כנוקב נקב חדשה. זהו פירושן של דברים על דרך גירסת הרב אלפסי ז"ל ויש לרש"י ז"ל גירסא אחרת ופי' אחר:

והלכתא כותיה דרבה. דלא פקע שם פתח מינה אלא בסתימה מעליא דתניא כותיה גבי דין נטילת ד' אמות בחצר שנוטל ארבע אמות לכל פתח ופתח אף על פי שנסתם כל זמן שלא פרץ את פצימיו:

גובתא. לתקוע קנה חלול בנקב חבית שיצא היין דרך הנקב:

למיחתך. לתקנה למדת הנקב:

אהדורי. אם נפלה:

לא מתקנא. ולא נתנה בנקב לידע אם למדתו היא ואסיקנא דשרי וכדר' יאשיה:

משחא. לתת שמן עבה בדופני החבית סביב הנקב:

טרפא דאסא. לתת עלה של הדס בנקב חבית שהעלה עשוי כמרזב והיין זב דרך שם: