ר"ן על מגילה טז.

וכהן שנושא את כפיו מאי מברך. כלומר מקמי ברכת כהנים:

כד עקר כרעיה למיסק אומר. כלומר מקמי הך ברכה דאמרה דהא הכא ברכה הסמוכה היא לברכת כהנים ואיהו עקר כרעיה בעבודה:

וכתב רש"י ז"ל יש ללמוד מכאן שסדר נשיאות כפים כך היא עוקר רגליו ממקומו בעבודה ובא לפני התיבה ומתפלל יהי רצון שתהא ברכה זו וכו' כדלעיל ומאריך בה עד שיכלה אמן של הודאה מפי הצבור ושליח צבור קורא כהנים אם שנים הם ואם יחיד הוא אינו קוראו והוא מחזיר פניו מאליו כדאביי דאמר לעיל לאחד אין קורא כהנים וכשכלה הדבור מפי קורא מברך אקב"ו וכו' ואח"כ מתחילין בברכה וכשכלה אמן אחרון מפי הצבור הן מחזירין פניהם וכופפין קשריהן אם רוצין ושליח צבור מתחיל שים שלום והכהנים מתפללין רבש"ע עשינו מה שגזרת וכו' ומאריכין בה עד שתכלה ברכה מפי ש"צ ועוקרין רגליהן והולכין להם:

ואינו מסביר להקב"ה. שמודים לפניו על ברכותיו להראות שהן נוחין להן:

ברכו ה' מלאכיו ברכו ה' צבאיו ברכו ה' כל מעשיו. שלשה מקראות הן כנגד שלש ברכות:

שכור אסור בנשיאות כפים. מנ"ל וכו' אף כהן מברך אסור ביין בשעה שמברך ושיעורו במהלך רכוב שלשה מילין כדאיתא בעירובין (דף סו:) ומהלך ברגליו דרך מיל כדאמרינן דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגה את היין והיינו למאן דשתי רביעית בלחוד אבל למאן דשתי יותר מרביעית לא ושיעוריה לכל חד וחד לפי מה שירגיש עצמו שיפיג את יינו:

אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן. לדוכן שמא יפסק רצועה מסנדלו ואתי לאיטרוד ואינך פרסי ידיהו ואתי למיחש בתריה שמא בן גרושה ובן חלוצה הוא והכי איתא בפרק ואלו נאמרין (דף מ.):

מתני' האומר יברכוך טובים ה"ז דרך מינות. באותו זמן היו שם מינין מאמינין בב' רשויות אחד מטיב ואחד מריע והאומר יברכוך טובים כלומר אותם שאתה מטיב להם הרי זה דרך המינות שנראה מדבריו שאינו אלוה אלא להם:

על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו. על כל אחד משלשתן ומפרש בגמ' דמש"ה משתקין אותו כשאמר על קן צפור יגיעו רחמיך מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית כלומר שיחוס הקב"ה על זה ולא על זה שהרי אין אדם חייב בשלוח הקן אלא בעוף טהור וטעמא אחרינא נמי אמרינן בגמ' מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים והם אינן אלא גזרות כלומר שאינו רחמים במקום הזה שהרי התיר הכתוב שחיטתן ואכילתן אלא גזירות כלומר שאינן מטעם הזה של רחמים ואין אנו יודעין טעמן:

ועל טוב יזכר שמך. משמע נמי על הטובה אין על הרעה לא ותנן (ברכות נד.) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה:

מודים מודים משתקין אותו. משום דמחזי כשתי רשויות:

המכנה בעריות. שמתרגם ערות אביך ערות אמך קלון אביך וקלון אמך ומראה שכוונתו שלא יספר אדם בקלונם:

משתיקין אותו. מפני שהוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה:

האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך לא תתן לאעברא בארמיותא. שמפרש הכתוב בישראל הבא על הנכרית והוליד ממנה בן לעבודת כוכבים משתקין אותו בנזיפה שגם זה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה ומחייב כרת לבא על הנכרית:

מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם. מעשה ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו נקרא ולא מתרגם משום כבוד יעקב:

מעשה תמר ויהודה נקרא ומתרגם. משום שבחיה דיהודה דאודי:

מעשה עגל הראשון ומעשה עגל השני ילפינן בגמרא:

ברכת כהנים נקראין ולא מתרגמין. מפרש טעמא בגמ':

ואין מפטירין במרכבה רבי יהודה מתיר. וקיימא לן כרבי יהודה כדמוכח בפרק בני העיר:

רבי אליעזר אומר אין מפטירין בהודע את ירושלים. ולא קיימא לן כותיה:

גמ' ברכות וקללות נקראין ומתרגמין. ולא חיישינן דילמא עבדי מיראה כדשמעין להו:

אזהרות ועונשין שבתורה נקראין ומתרגמין. ולא חיישינן דילמא אתי למעבד מיראה ואיכא נסחא אחרינא דילמא פייגא דעתייהו דצבורא כלומר דילמא מיטריד דעתייהו:

מעשה אבשלום בנשי אביו נקרא ומתרגם. ולא חיישינן לפרסומי שכן היה ענשו של דוד כמו שכתוב ואני אעשה לעיני השמש הזאת:

מעשה פילגש בגבעה. ולא חיישינן לכבודם דבני בנימין: