ר"ן על כתובות סא:

זאת אומרת בת אצל האם. מדקתני למקום שהיא אמה ולא קתני לבית אחיה למדנו שכן טוב שתתגדל הבת אצל אמה ובת הנזונית מן האחין זנין אותה בבית אמה ואין כופין אותה לדור אצלם:

לא שנא קטנה ולא שנא גדולה. בגמרא דייקינן לה מדקתני למקום שהיא אמה ולא קתני למקום שהיא:

ההוא גברא דאגר ריחיא לחבריה לטחינה. לא התנה שוכר לתת מעות למשכיר אלא שיטחין לו למזונות ביתו בשכרו:

לסוף איעתר. משכיר:

וזבין ריחיא וחמרא. לטחון לו מזונות ביתו:

אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות. ולא אמרי' שניהם יתנו לה מזונות ואע"פ שלא פסק עמה דמים מתחלה אלא מזונות חייבוהו לתת דמים כשיש לה מזונות ממקום אחר הכא נמי אע"פ שלא פסק עמו אלא טחינה עכשיו שאינו צריך יתן דמים:

טחון וזבין. באותן שלקחת:

טחון ואותיב. למזונותיך באותן שאצלי:

ולא אמרן. דלא יהיב דמי:

אלא דלית ליה טחינה לאגירא. שאין שוכר מוצא לטחון בשכר כל שעה לפיכך אומר לו אני יושב בטל אטחין לך ולא אתן דמים אבל כל זמן שמוצא לטחון טוחן בשכר ונותן לזה דמים:

מדת סדום. זה נהנה וזה אינו חסר לא היו עושים טובה:

מתני' אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי. לצאת מבית בעלי:

גרסינן בתוספתא האומר תנו בית ארמלות אין נותנין אלא אם כן קבלה עליה שתשב בתוכו יכולים יורשין לעכב על ידה שמא תשכירנו:

גמ' משתמשת במדור כו' תני רב יוסף בביתי ולא בעקתי. כתבתיה בפ' נערה שנתפתתה [סימן רנד]:

יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין. שהבנות זוכות בהן כדתנן [דף קח:] הבנות ניזונות והבנים ישאלו על הפתחים וקדמו קודם שיבואו לב"ד ומכרום:

התם לא תפסי מחיים. לא התחיל זכותה מחיים עד לאחר מיתה ולפיכך יכולין יורשין להפקיעו אבל הכא במדור הרי התחיל זכותה מחיים:

שיפוצא מאי. יכולה היא לשפצו כדי שיתקיים או דילמא אמרי לה לאו כל כמינך:

ברכת הבית ברובה. בני אדם שעוזרין זה את זה ומשתכרין ומזלא דרבים עדיף:

וליתבו לה. לפי מה שנתמעט ברכת הבית ביציאתה:

גרסינן בגמ' [דף קג:] באשכבתיה דרבי אותו היום שמת רבי בטלה כהונה. כלומר שנטמאו בו כהנים והיינו טעמא דכשם שכהן מטמא למת מצוה מפני שאין לו מי שיתעסק בקבורתו כך מטמא לנשיא שמפני שכבודו מרובה אין בכל המתעסקין בו די לפי כבודו והכי איתא בירושלמי דנזיר [פרק ז' הלכה א'] מהו שיטמא כהן לכבוד נשיא כד דמך רבי יהודה נשיאה אכריז ר' ינאי אין כהונה היום מהו שיטמא כהן לכבוד רבו רבי ינאי זעירא דמך חמוי הוא הוה חמוי הוא הוה רביה אתא שאיל לרבי יוסא ואסר ליה שמע רב אחא ואמר יטמאון לו תלמידיו (רבי יוסא) נטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין אמר להן רבי מונא חדא מן תרתי לא פלטא מנהון אם אבלים אתם למה אכלתם בשר ושתיתם יין אם אין אבלים אתם למה נטמאתם:

מתני' כ"ז שהיא בבית אביה. והיורשים זנין אותה שם גובה כתובתה כשתרצה:

שתעשה טובה. מנכסי יתומים נותנת לחם ומלח לשכיניה: