ר"ן על כתובות טז.

כי היכי דלא ליפגום שטריה. שאם יזדמנו ללוה חמשים ויפרעם למלוה ישאר שטר שני של חמשים בידו ויוכל לגבותם בלא שבועה ואילו היה שטר אחד של מאה אם יאמר לוה פרעתי כולו ומלוה יאמר שלא פרע אלא חמשים יצטרך לישבע כדין פוגם שטרו שאינו נפרע אלא בשבועה:

וניחא ליה ללוה כדי שלא יכוף לפרעו. שמתיירא לוה שמא יאבד שוברו ויתבע ממנו המלוה כל המאה דינרין ומפני זה ימהר וימכור קרקעות ויפסיד:

מתני' הגיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה. באירוסין והיא נערה הרי זו בחנק ואפי' נתגיירה פחותה מבת שלש שנים דבחזקת בתולה [היא] דכי כתיבא סקילה בנערה המאורסה בישראל כתיבא דכתיב כי עשתה נבלה בישראל:

אין לה לא פתח בית אב. אין צריך להוציאה אל פתח בית אביה:

ולא מאה סלע. אם נמצא בעל שקרן ועדיו זוממים דכולה פרשתא בישראל כתיבא:

הרי זו בסקילה. בגמרא יליף לה:

הרי היא כבת ישראל לכל דבריה. ויש לה פתח בית האב ומאה סלעים:

יש לה אב ואין לה פתח בית אב. כגון שאין לו [לאב] בית ובישראלית קא מיירי:

גמ' שלש מדות במיתת נערה המאורסה:

באו לה עדים בבית חמיה. לאחר שנשאת:

שזנתה בבית אביה. באירוסין:

סוקלין אותה על פתח בית אביה. דהכי כתיב והוציאו הנערה אל פתח בית אביה והאי בבית חמיה כתיב דהא גבי מוציא שם רע כתב דמפרש ביה קרא ואקרב אליה אלמא בנשאת:

ראו גידולים שגדלתם. כלומר מבית זה יצאה הנבלה שבו זנתה:

באו לה עדים בבית אביה. קודם שנשאת:

סוקלים אותה על שער העיר. דכתיב כי יהיה נערה בתולה מאורסה וגו' והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא:

תדון בחנק. כי היכי דאילו זנאי השתא לאו סקילה איכא אלא חנק דכי כתיבא סקילה בזינתה נערה כתיבא השתא נמי בחנק דכיון דאשתני גופה בין חטא להעמדה בדין אשתני קטלא לכדהשתא:

ומשבגרה הוציא עליה שם רע. שכנסה משבגרה ולא מצא לה בתולים ובא לב"ד:

הוא אינו לוקה. אם כחש:

ואינו נותן מאה סלע. דכי כתיב ויסרו אותו מלקות וענשו אותו ממון בנערה כתיב וזה עקימת שפתיו גורמת לו ליענש כדאמרינן בגמרא ועקימת שפתיו דהיינו שם רע דהוציא עליה בבוגרת הואי:

היא. אם אמת היה:

זוממיה. עדים שהיו מעידים על זנותה אם נמצאו זוממין:

מקדימין לבית הסקילה. כלומר יסכימו לבקר לשם כי אין להם מנוס למלטם מן המיתה הזאת:

היא וזוממיה סלקא דעתך. אם אמת אין שקר:

אלא או היא. אם אמת:

או זוממיה. אם שקר:

מקדימין לבית הסקילה. אע"ג דאשתני גופה ואילו זנאי השתא בת חנק היא לא אמרינן אשתני קטלא:

מוציא שם רע קאמרת. לאותובי אסרחה ולבסוף בגרה דתני תנא דאיירי בבאו לה עדים בבית אביה:

שאני. מיתה הבאה על ידי הוצאת שם רע דבעל משנשאת דחדוש הוא ולא אמרינן בה משום דאשתני גופה דאי זנאי השתא בת חנק היא אשתני קטלא דהך דזנאי בנערות:

דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא וזינתה בחנק כו'. כלומר ותדע דהא בלא בגרה נמי כל הוצאת שם רע דאפילו בנערות אשתני דינא הוא דאם זנאי השתא חנק הוא דאיכא הואיל ונכנסה לחופה ואע"פ שלא נבעלה כדתניא בסנהדרין (דף סו:) נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה מאי לא נשואה אילימא נשואה ממש היינו ולא בעולה אלא לאו נכנסה לחופה ולא נבעלה אלמא אילו זנאי השתא בת חנק היא:

ואילו מוציא שם רע. עליה השתא דזנאי קודם כניסה לחופה בסקילה אלמא בהוצאת שם רע לא אמרינן משום דאשתני דינא דזנאי השתא אשתני קטלא הבא על ידי זנות דמעיקרא הילכך כי בגרה נמי ונשאת לא אמר במוציא שם רע דמשום דאשתני דינא דהשתא אשתני קטלא דמעיקרא:

ודילמא כי חדית רחמנא כו'. כלומר האי ראיה דמייתי' מסתם מוציא שם רע לאו ראיה היא לכאן דהתם הוא אע"ג דאשתני דינא דאילו זנאי השתא לא אשתני קטלא דהא דזנאי מעיקרא משום דלא אשתני גופא הוא וחידוש שחדשה תורה באשתני דינא חדית באשתני גופה לא חדית אבל בגרה אשתני גופה הוא ואם בבאו לה עדים בבית אביה אית לן למימר סרחה ולבסוף בגרה בחנק במוציא שם רע נמי משבגרה הוה ליה למיתני חנק עד כאן לשון רש"י ז"ל ומתוכו נתבררו דברי הרי"ף ז"ל: