ר"ן על גיטין מ.

גרסינן בגמרא [דף עז:] ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו הוה קיימא בחצר אגנדר גיטא ואיתיב אפסלא. כלומר חתיכת עץ. אמר רב יוסף חזינן אי הוה ד' אמות על ד' אמות פלג ליה רשותא לנפשיה. כלומר ואינו בטל לגבי חצר ואינה מגורשת במאי עסקינן אילימא בחצר דידה כי הוי ד' אמות מאי הוי. כלומר הרי שניהם שלה. ואי בחצר דידיה כי לא הוי ד' אמות מאי הוי ומפרקינן לא צריכא דאושלה מקום בחצרו. כלומר לקנות בו גט. דחד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי ולא אמרן אלא דלא גבוה עשרה אבל גבוה עשרה אע"ג דלא הוי ד' אמות ולא אמרן אלא דלית ליה שם לווי אבל אית ליה שם לווי אע"ג דלא גבוה עשרה ואע"ג דלא הוי ד"א. כלומר דכולהו פסלא מקרי [ואינה מגורשת] ואי הוי להאי שם בפני עצמו הו"ל חשוב ולא בטיל ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' גירושין נראה דהיינו דוקא כגון שזה הפסלא הוא רחוק מארבע אמותיה אבל אם הוא בתוך ד' אמותיה מגורשת דכל שתוך ד' אמותיה (מקומה) [חד מקום] מיקרי וצ"ע מנין לו זה וכבר השיגו הר"ם הכהן ז"ל:

אבל במטה שלה. אע"פ שהיא בתוך ביתו מגורשת:

שמעת מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח. כלומר שהקנה חפץ הנתון בתוכו לבעליו ובעיא היא בפרק [המוכר את הספינה (דף פה:)]:

דגביהה עשרה. דהוי רשותא לנפשיה דלא חשיב ההוא אוירא רשות מוכר לבטל רשות הכלי:

מקום כרעי המטה לא קפדי אינשי. דהואיל וגבוהה מן הארץ עשרה יכול להשתמש תחתיה:

מאי טעמא. דהא הוי ליה כליו של לוקח ברשות מוכר. ומפרקינן לפי שאין אדם מקפיד וכו'. ומושיל לה ההוא דוכתא וטובא אמוראי מפרקינן לה למתני' בגמ' כי היכי דלא נשמע מינה דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ומסקינן כר' יוחנן דאמר דהיינו טעמא לפי שאין אדם מקפיד ותניא כוותיה הילכך נהי דבפרק הספינה [דף פה.] איבעיא לן כליו של לוקח ברשות מוכר אי קנה או לא קנה ולא איפשיטא סוגיין דהכא מוכחא דלא קנה:

מתני' אמר לה כנסי שטר חוב זה. בעסוקים בענין גירושין עסקינן דאי לא מאי איריא אמר לה כנסי שטר חוב זה ומאי איריא מצאתו מאחריו וקראתו אפילו נתנו לה נתינה מעליא אלא שלא פירש אינו כלום דהא קי"ל דצריך לפרש כדאיתא בפ"ק דקידושין [דף ו.] אלא הכא בעסוקין בענין גירושין מתחלה עסקינן ואילו נתנו לה נתינה מעלייתא בסתם מהני אבל כיון שאמר לה כנסי שטר חוב זה הרי נתבטל כל מה שהיו עסוקין באותו ענין מתחלה כיון שלא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה דבהכי מהני כדאיתא בפרק הניזקין [דף נה.] וכן נמי כשמצאתו מאחוריו אינו גט שאין עסוקים באותו ענין מועיל כשנתנו סתם אלא היכא דאיכא נתינה מעלייתא אבל בזו שהיא נתינה גרועה כדאוקי לה בגמ' דעריק ליה חרציה ושקלתיה לא מהני ומיהו כי אמר לה בתר הכי הא גיטיך אפילו אחר שבא לידה מהני דונתן בידה קרינא ביה אע"ג דנתינה ראשונה לאו כלום היא וה"ה כשנתנו לה לשם פקדון או שנתנו בחצרה לשם גירושין ואח"כ אמר לה הא גיטיך ועומדת בצד חצרה מתגרשת כיון שמיד הבעל בא לידה או לחצרה ומיהו אם דחאתו הרוח ונתנו בחצרה אע"פ שאמר לה הא גיטיך אינה מגורשת דה"ל כטלי גיטיך מעל גבי קרקע דאמרי' בגמ' דאינה מגורשת משום דליכא נתינת בעל:

נתן בידה והיא ישנה נעורה קוראה והרי הוא גיטה. כשהיא קוראה בו רואה שהוא גיטה:

אינו גט. אע"פ שהיו מתחלה עסוקין באותו ענין ואפי' אמר לעדים מתחלה ראו גט שאני נותן לה ישינה לאו בת אגרושי היא כדאי' בגמ' דאע"ג דלא בעינן דעתה דידה מקום המשתמר מיהא בעינן וכשהיא ישינה לא מינטר וכיון דמהאי טעמא הוא אין ספק שאם נתנו לשליח קבלה שלה בשעה שהיא ישינה שמתגרשת דהא מינטר ומיהו בחצרה כיון דבעינן שתהא עומדת בצד ביתה או בצד חצרה כל שהיא ישינה אינה מתגרשת ע"י חצרה:

קרוב לה. מפרש בגמ':

אמר לו. מלוה ללוה. זרוק לי חובי ברה"ר ואבד:

גמ' טלי גיטיך מע"ג קרקע לא אמר כלום. דבעינן ונתן: