ר"ן על ביצה טז.

גמ' אבל כלי העומד למדה ימלאנו. עומד היינו שלא מדדו בו עדיין אלא שהוא עומד כשישבר זה שמודדין בו עכשיו יביא זה תחתיו אבל עדיין לא מדדו בו ומוכח בגמרא ללישנא קמא דלת"ק דקי"ל כוותיה אפילו כלי המיוחד למדה כלומר שכבר מדד בו ימלאנו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות שביתת יו"ט ותמהני על הרב אלפסי ז"ל שכתב אבל כלי העומד למדה ימלאנו ונ"ל דכי שרינן הכי ה"מ כשהלוקח נוטל מדה של מוכר ומוליכה לביתו והיינו לישנא דאומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה והיינו נמי דאמרינן בגמרא דעבידי אינשי דמקרבי חמרא בימני דכיילא ושתו כלומר שמשתמשין במדה עצמו אבל למדוד בכלי מיוחד למדה ולשפוך לתוך כליו של לוקח אסור והיינו דתנן מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מדותיו בעיו"ט ונותן ללקוחות ביו"ט וכך נראין דברי הר"ם במז"ל בפ"ק מהלכות שביתת יו"ט:

אבל קודר הוא קב או קביים. פרש"י יש לפרש שנוקב בכרי במדה והמדה מתמלאה מאליה אבל לתת בידו בתוך המדה לא והרב אלפסי ז"ל פי' קודר משער באומד דעתו וכ"כ הר"ם במז"ל בפ' הנזכר:

נחתום. מבשל קדרות נמי קרוי נחתום:

יקדיח. ישרוף:

מודדת אשה קמח לעיסתה כדי שתטול חלתה בעין יפה. שיעור חלה אחד מכ"ד לכהן וכשאינה יודעת מדת עיסתה היא מקפדת ואומרת אין כאן כל כך אבל בשיודעת מידת עיסתה עיניה יפה:

תנא דבי שמואל. בתוספתא שסדר שמואל מתנאים שלפניו כמו שסידר רבי חייא ור' אושעיא וכמו שסדר רבי המשנה:

השתא דאמר שמואל אסור והוא שנה מותר הלכה למעשה אתא לאשמועי'. שהבא לשאול הלכה לעשות מעשה מורינן לו לאסור ואי חזי איניש דעביד לא מחינן בידיה דהלכה מותר ואין מורים כן ופסק הרב אלפסי ז"ל כשמואל דלמעשה אסור דאע"ג דרב ושמואל הלכה כרב באיסורא הכא שאני דאביי דרש מילתיה הלכה למעשה ומיהו מסתברא דלצורך הפסח שהאשה צריכה למדוד שרי אפי' למעשה דלא גרע מתבלין לנחתום:

תנו רבנן אין שונין קמח ביו"ט. פי' רש"י ז"ל משום דאפשר מאתמול פי' לפירושו ומתסר מדרבנן דאלו מדאורייתא לא מפלגי' באוכל נפש עצמו בין אפשר ללא אפשר:

ושוין שאם נפל לתוכו צרור או קיסם ששונין. דהא לא אפשר מאתמול דביו"ט נפל ואחרים פירשו דמש"ה אסר ת"ק שאע"פ שרוב בני אדם אין שונין אלא ליומן אפי' הכי אסור דמיחלף במרקד שהיא מלאכה שנעשית לזמן מרובה ומאן דשרי לא גזר וקי"ל כת"ק דאין שונין מיהו בשינוי שרי כדמוכח עובדא דדביתהו דרב אשי ואפשר דמדינא בלא שינוי שרי כדמוכח עובדא דדביתהו דרב יוסף דהוה נהלה קמחא אגבא דמהולתא כלומר אחורי הנפה כדי לשנות ואמר לה רב יוסף חזי דאנא ריפתא מעליתא בעינא מינך כלומ' ואינך צריכה לשנות ואפש' שלכך הביאה הרב אלפסי בהלכות ודביתהו דרב אשי הוה מחמרא אנפשה:

הא דידן. אשתי זאת:

מרי דעובדא הוה. מדקדק במעשיו:

וגרסי' בגמ' פוק חזי כמה מהולתא רקדן בנהרדעא. ולפי גירסא זו נראה שאפי' רקוד מותר בשינוי וכך העידו בתוס' על רבינו שמואל שהיה מתיר לרקוד בשינוי אבל רש"י ז"ל גורס כמה מהולתא הדרן בנהרדעא כלומר חוזרות בעיר כדי לשנות אבל רקוד לעולם אסורה:

ת"ר הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו וכו'. פירש הרב בעל הלכות ז"ל כולם בישראל אבל בנכרי לא משום דתור אחד או גוזל אחד לא דחיישינן שמא יצוד וכן ככר או גלוסקא לא דחיישינן שמא היום נטחנו החטים וכן בצים שמא נולדו היום ואפשר דאפילו בנכרי נמי שרי בר מפירות שיש במינו במחובר אבל בתור או בגוזל ליכא למיחש שמא מהיום ניצודו שרובם ניצודים מאתמול וביצים נמי רובן מאמש הן לפיכך מותרין דאזלי' בתר רובא וכדכתבינן בפ"ק דמכילתין [סי' תתנ"ד סוף ד"ה ודוקא. ע"ש] וכן כתבו בתוס' אלא שאני [חוכך] הכא אי אזלי' בתר רובא בדבר שיש לו מתירין כיון דקי"ל דאפי' באלף לא בטיל ואפשר דהתם שאני דאיתחזק איסורא ומיהו בפת ליכא למיחש למידי שאפי' נטחן היום משום מוקצה ליתא שכבר היו החיטין ראויין לכוס ומשום מלאכה ליכא דלצורך נכרי נעשית:

ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח. כתב הרב אלפסי ז"ל כגון שיש עליו כסף לא יאמר לו תן לי בכסף ויש לך עלי כסף אחר הרי יש לך בידי שתי כספים וסכום מנין לא יאמר לו הרי יש לך בידי חמשים אגוזים תן לי חמשים אחרים יהא לך בידי מאה ותמהני אם אמר לו תן לי בכסף אע"פ שלא עשה חשבון לומר הרי יש לך בידי שתי כספים מיתסר ועוד דפשיטא דהיינו מקח וממכר ונ"ל דתן לי בכסף לאו דווקא אלא תן לי בכדי שיהו לך בידי שתי כספים וס"ד אמינא כיון שאינו פוסק בפירוש על מה שהוא לוקח עכשיו שרי קמ"ל:

סליקו להו אין צדין המביא כדי יין ממקום למקום. בתוך התחום או ע"י עירוב:

לא יביאם בסל ובקופה. לתת שלש וארבע בתוך קופה אחת מפני שנראה כמעשה חול לשאת משאות:

אבל מביא על כתפו. אחת או שתים דמוכח דלצורך יו"ט הוא:

או לפניו בידו. ואע"ג דמסקינן בפ' מפנין [דף קכז.] דאפושי במשוי עדיף מאפושי בהלוכא שאני הכא דעביד עובדין דחול וכמו שכתבנו עלה דההיא [דף כה.] לא יביאנה במוט ובמוטה:

ומתחילין בערימת התבן. מוקמינן לה בגמ' בתבנא סריא דלא מיתסר משום מוקצה כמו שנפרש בסייעתא דשמיא:

גמ' אם א"א לשנות. כגון שזימן אורחים הרבה שצריך להביא הרבה ביחד מותר: