ר"ן (מיוחס לו) שבת ו

היכי פריק דהתם אבות תני תולדות לא קתני דא"כ היכי שייך שתים שהן ארבע, ויש לי לומר שלא חשש המתרץ לבאר היטב דבריו כי היכי דליקשי לי' ובעי למשקל ולמטרי בה עד דאתא לקושטא דמלתא כנ"ל:

יציאות תרתי משמע. פי' דעני ודב"ה ומאי שהן ארבע דקתני. וה"ה דהוה מצי לאקשוי לי' א"כ דכולהו אבות היכי שייך לישנא דשתים שהן ארבע אלא דעדיפא מינה נקט דהא ליכא כלל אלא תרתי וכן פי' הרא"ה ז"ל:

חיובי מאי נינהו יציאות יציאות תרתי הוויין. כתב רש"י ז"ל חיובי מאי נינהו יציאות כלומר יציאות קתני דמשמע הוצאה, לכך מתמה הי מחיובי קתני על כרחך יציאות לחודייהו ותרתי הוא דהוויין ע"כ. פי' לפי' אע"ג דהכנסות נמי הוו חיובי מ"מ הכא ליכא למימר דתנא תני הכנסות דהא יציאות קתני דמשמע הוצאה כנ"ל וכן נראה דעת הרא"ה ז"ל שכתב חיובי דתני האי תנא מאן נינהו הוצאות עכ"ל, ופריק שתים דהוצאה ושתים דהכנסה והכנסות נמי קתני בהדייהו, והמתרץ ודאי רצה לתרץ דתנא נמי להכנסה קרי הוצאה אלא שהמקשה נמהר להקשות לו דהא יציאות קתני עד שבא רב אשי וסיים דברי המתרץ, תדע דהא עיקר קושיא מיציאות הוה דתרתי הוויין ולא משתמע לי' הכנסות וא"כ היכי פריק לי' דהכנסות נמי ק בהדייהו אלא כדפרישית כנ"ל:

והא יציאות קתני. וא"ת א"כ קשיא מתני' דקתני יציאות וע"כ קתני הכנסות בהדייהו, וי"ל דמתני' איכא לפרושי דהכי קתני יציאות השבת שתים שהן ארבע הוצאה דב"ה ודעני לחיוב שהן ארבע הוצאה דב"ה ודעני לפטור, וכיון דבבא קמא תני הוצאות אי הדר תני שתים שהן ארבע בהכנסות לא איכפת לן, אבל מתני' דהתם קשיא דפתח ביציאות ופריש הכנסות:

וקא מפרש לה להכנסה לאלתר. פי' ולא ניחא לי' לרבינא בטעמא דאמר לעיל דמשום דבבא קמא דקתני יציאות נקט הכנסות דא"כ מאי דיוקי' דרבינא דהא קתני במתני' הכנסות והא ידעי' להו, א"נ איכא לפרושי דה"ק אי הכנסות לאו בכלל יציאות כיון דתני יציאות לא הוי לי' לפרושי הכנסה ברישא, ואיכא לפרושי מתני' דהכא כדפריש' במתני' ומתני' דהתם יציאות שבת שתים שהן ארבע שתים דהיינו הוצאות שהן ארבע הכנסות. א"נ נפרש מתני' דהכא כהאי גונא שתים שהן ארבע שתים דהוצאות ושתים דהכנסות לחיוב וקרי להו בפנים משום דקאי אשהן ארבע דהיינו הכנסות שנגמרות בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ היינו הוצאות והכנסות של פטור וקאי בחוץ אשהן ארבע לפי שאין הכנסות נגמרות במקום הראוי להם דהיינו בפנים אלא בחוץ:

רשויות שבת שתים שהן ארבע פרש"י ז"ל שתים רשות היחיד ורשות הרבים. והקשה הרמב"ן ז"ל דא"כ דהאי שתים ארשות היחיד ורשות הרבים קאי לא הוי דומיא דמראות נגעים דהתם השתים מכלל הארבעה, וי"מ רשויות שבת יש בהם שתים מלאכות שהן ארבע בפנים וכו' כלומר מחמת הרשויות דהיינו רשות היחיד לרשות הרבים נפקא לן שתים מלאכות אסורות שהן ארבע:

[דף ג ע"א] והאמר שמואל כל פטורי דשב' וכו' פי' ותקשי לי' לשמואל ממתני' ומסתברא דשמואל לא אמר אלא במלאכה שאינה גמורה אבל במלאכה גמורה לא אמר משום דהא שרי לכבות את הנר משום חולה משום סכנה והלכ' כל היכא שיש בו סכנה אפי' מלאכה גמורה שרי, וא"ת והא צידת נחש בשביל סכנה הוא כדאמרי' ואם בשביל שלא ישכנו מותר ובלאו הכי לא סגיא ותיפוק לי שאינה מלאכה גמורה, וי"ל דצידת נחש הוי כמו החופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה הו"א דהוי פטור אבל אסור והכא קמ"ל דפטור ומותר, וא"ת והא איכא הא דתניא לקמן בפרק במה אשה יוצאה ר' אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פוליטון וההיא פטור ומותר קאמר כדתני אידך ר' אליעזר אומר יוצאה אשה בכובלת לכתחלה, וראיתי כתו' בחידושי הרשב"א ז"ל דשמא ר' אליעזר לא התיר לכתחלה אלא בצלוחית של פוליטון מדשבקה לבר זוגה בברייתא ולא תני אלא צלוחית והלכך תני התם פטור משום כובלת דפטור אבל אסור עכ"ל ולא הבנתי, ולי נראה שיש שיבוש בספרים וכן דעת הרב ז"ל דשמא ר' אליעזר לא התיר לכתחלה אלא בכובלת אבל בצלוחית של פוליטון לא מדשבקה לבר זוגה בברייתא ולא תנא התם פטור אלא משום צלוחית של פוליטון, כזה ראיתי כתוב בחידושי הרא"ה ז"ל שכתב אפשר דהתם משום צלוחית של פוליטון דבהא לא שרי לכתחלה תדע מדהדר תנא היתירא לכתחלה בכובלת ושבקי' לבר זוגה ע"כ:

עקירת גופו כעקירת חפץ דמי וא"ת וליפשוט לה ממתני' דקתני לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה שמא ישכח ויצא ומדקאמר שמא ישכח ויצא בשבת ש"מ דחייב דאורייתא דאי מדרבנן היכי גזרינן ערב שבת אטו שבת ושבת גופי' הוי מדרבנן וגזרי' גזירה לגזירה והרי הכא דעקירת גופו כעקירת חפץ דמי וי"ל דדילמא מדרבנן אסור אפי' בשבת והתם פליגי אפי' בתחובה בבגדו דלית בה איסורא דאורייתא כלל ואפי' הכי משום חומרא דשבת גזרי' גזירה לגזירה והכא קא בעי עקירת גופו כעקירת חפץ דמי לענין דינא דאוריי' ע"ב ה"ג רש"י ז"ל כרשות היחיד לא דמיא מידו דבעל הבית כרשות הרבים לא דמיא מידו דעני, ולא נהירא דהא פשיטא דהיכא שהכניס העני ידו לפנים דלא הוי כרשות הרבים דליכא למימר רשות הרבים תוך מחיצות, ועוד דמאי קא בעי אביי דלהאי פירושא לא