ר"ן (מיוחס לו) שבת ה

שיטה להר"ן זללה"ה מסכת שבת פרק ראשון [דף ב' ע"א] יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים וכו'. יש מפרשים דהיינו הוצאה דבעל הבית ודעני וקרי להוצאה בפנים משום דתחלת המלאכה נעשה בפנים שהן ארבע הוצאה דב"ה ודעני לפטור כדמפרש במתני' ושתים שהן ארבע בחוץ הכנסה דב"ה ודעני וקרי להו בחוץ משום דתחלת המלאכה נעשה בחוץ שהן ארבע הכנסה דב"ה ודעני לפטור כדמפרש במתני', ותנא דמתני' אזיל בתר תחלת המלאכה. וי"מ דתנא בתר גמר מלאכה אזיל ושתים שהן ארבע בפנים היינו הכנסה דב"ה ודעני וקרי להו בפנים משום דגמר מלאכה נעשה בפנים. ושתים שהן ארבע בחוץ הוצאה דב"ה ודעני וקרי להו בחוץ משום דגמר מלאכה נעשה בחוץ, ורש"י ז"ל לא פירש כן:

כיצד העני וכו' פשט העני את ידו לפנים. לפי פירושא קמא פריש במאי דסליק מיני', ולפירושא בתרא פריש במאי דפתח בי' ולא קפיד תנא בהכי כדאיתא בריש פ"ק דנדרים. ורבי יהונתן ז"ל פי' דהא דקא פריש ברישא הכנסה אע"ג דמיקריא תולדה ולא רמיזא משום דחביבא לי' אקדמה והא דקא חשיב הוצאה דב"ה ודעני בתרתי וכן הכנסה הרבה פירושים נאמרו בדבר, והעיקר לפי שהן משתנות זו מזו שזה מוציא מרשותו וזה מכניס לרשותו. וי"מ דמש"ה קא חשיב ואזיל כל אנפי דאית בה משום דהיא מלאכה גרועה ולא דמיא לשאר מלאכות דשבת והיא מלאכה של חידוש שהמוציא מרשות לרשות כל דהו חייב ואלו פנה כל היום מזוית לזוית פטור, וכולהו משתמעי מחד קרא, דאע"ג דכתיב ויכלא העם מהביא דילפינן מיני' הוצאה, וכתיב נמי אל יצא איש ממקומו ודרשינן אל יוציא התם בעירובין איכא למימר דדריש אל יצא לעיקר תחומין דהן דאורייתא וקרא דויכלא העם להוצאה דריש העברה העברה מיום הכפורים כדאי' בפ' הזורק ולא דרשינן אל יוציא, ואפי' מאן דדריש התם אל יוציא דלית לי' תחומין דאורייתא מוקי לה לקרא דויכלא העם בחול כפשטי' ולא דריש העברה העברה וכיון דילפינן הוצאה מקרא ולא ילפינן משאר מלאכות דמשכן משום דהיא מלאכה גרועה ליכא למימר דקרא ללאו יצאת כדאמרינן גבי הבערה שהרי ללמד עלי' אצטריך קרא ומהדר לה קרא לכלל שאר מלאכות דהוו במשכן להעניש עלי'. ואיכא למידק אמתני' מ"ט דתנא דפריש הוצאה והדר פסיק מינה ולא פריש שאר אבות והו"ל לפרושי כולהו מלאכות וי"ל דתנא פריש ברישא מילי דבערב שבת דהיינו לא יצא החייט במחטו, ובדין הוא דליפתח תנא בהאי ברישא אלא משום דהוצאה מלתא דחידוש היא אשמעינן מעיקרא חיובא דידה והדר מזהר עלה אפי' מבע"י בע"ש דהיינו לא יצא החייט במחטו והדר במה מדליקין והדר במה טומנין, ובאידך נמי דמזהר פשיטן ולא צריכן לפרושי, ותנא לא ישב אדם לפני הספר דסמכן ענין לו דההיא נמי גזירה שמא ימשך היא, וכן כתב הרא"ה ז"ל פשט בעל הבית את ידו לחוץ וכו' והשתא בבא דרישא פריש הכנסה ברישא ובבא דסיפא פריש הוצאה ברישא וטעמא דמלתא דלעולם נקט לה בכי האי גונא שלא תהא שם ביאה ריקנית הרא"ה ז"ל:

גמ' תנן התם ידיעות וכו' ומאי שנא התם דקתני שתים שהן ארבע ותו לא. פי' עיקר קושיין מההיא דהתם דמאי שנא דתני התם בגונא אחריתי דלא תני לה הכא, וא"ת משום דלא מצי למיתני התם פטורי משום דדומיא דמראות נגעים קתני דכולהו לחיובא וי"ל דא"כ דיציאות שבת לא דמיא למראות נגעים לא ליתני לה התם כלל:

ע"ב הכא דעיקר שבת תני אבות ותולדות כו'. פרש"י ז"ל יציאות והכנסות שהיציאות אבות הן דלא נפקא לן מן ויעבירו קול במחנה אלא הוצאה בלבד והכנסה לא נפקא לן אלא מסברא וכו', התם דלאו עיקר שבת היא אבות תני תולדות לא קתני, וקשיא לי היכי מצי לתרוצי דמתני' קתני יציאות והכנסות ולא פטורי דהא קושיין נמי אמאי לא תני התם פטור כדהכא ואיהו לא פריק מידי מפטורי, ומתני' בהדיא קתני פטורי ועוד