ר"ן מגילה כו

למקרי מש"ך תור"א קד"ש בכספ"א פס"ל במדבר"א של"ח בוכר"א כתב הראב"ד ז"ל היינו טעמא דלא קרינן שלח בתר קדש כסדר הכתוב בתורה משום דביום הז' בעי' למקריה וביום הז' היתה קריעת ים סוף ואמרו שירה כמו שפירש רש"י בפירוש החומש. ותורח היינו טעמא דקדים בתר משך דהיינו ביום שני משום דכתיב בה וספרתם לכם ממחרת דהיינו ביום שני. וזה הסדר כשחל הפסח בא' ג' ז' אבל חל בה' הסדר משך תורא פסל במדברא קדש בכספא שלח בוכרא. בעל העיטור. ומוציאין בכל יום שני ספרי תורה וקורין בא' על הסדר הזה ובשל מוסף קורין בחודש הראשון. בעצרת ביום טוב ראשון וכו'. מוציאין בכל יום שני ס"ת ובשל מוסף קורין וביום הביכורים:

בראש השנה. מוציאין שני ס"ת וקורין בשל מוסף ובחדש השביעי. ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג. ואין מוציאין אלא ס"ת אחת:

ביום טוב האחרון של חג קורין כל הבכור. זו היא גירסת הרי"ף. אבל בספרים שלנו גרסינן בי"ט האחרון של חג קורין מצות וחוקים. שמתחילין בעשר תעשר שיש בו כמה מצות. ואומר כל הבכור עד סוף הסדר ולהכי צריך להתחיל מעשר תעשר משום דסוכות זמן אסיפה היא:

למחר קורין וזאת הברכה. משום אסוקי אוריתא:

מקרא קרינן ראה אתה אומר אלי. שיש בו מצות רגלים ורמז חולו של מועד דכתי' את חג המצות תשמור שבעת ימים למדנו מכאן איסור מלאכה בחולו של מועד במסכת חגיגה:

איפטורי בניסן העצמות היבשות. מפני אותן שיצאו ממצרים קודם הקץ וחיו בימי יחזקאל:

בתשרי והיה ביום ההוא ביום בוא גוג. שאותה מלחמה תהיה בסוכות. מתניתין בפורים ויבא עמלק. ואע"פ ששנינו אין פוחתין מעשרה פסוקים הא פריך בירושלמי ומשני שניא היא שהוא סדרן של יום פי' כיון דסליק ענינא פוחתין:

במעמדות. שהיו עומדים על הקרבן בשעת הקרבתו:

ברכות וקללות. להודיע שעל עסקי החטא פורענות באה לעולם. בשני ובחמשי קורין כסדרן. בענין סדר פרשיו' ותנאי פליגי בברית' היכא מתחיל בשני ובחמשי:

ואין עולה מן המנין. כשיגיע ימי המועד יחזרו ויקראו מה שקראו בשבת זו. שנאמר וידבר משה את מועדי יי וגו'. אכולא מתניתין קאי ללמוד מכאן שמצוה לקרות ביום המועד מענין המועד. גמרא שבת ראשונה בנרות דזכריה. לפי שעיקר נבואת זכריה היתה בבית שני ובבית שני נעשה הנס אנו מקדימין נרות דזכריה לנרות דשלמה. [דף ל"א ע"ב] מוסר יי בני אל תמאם וגו'. והמפסיק בהם מראה בעצמו שקשה בעיניו לקרותן:

ר' יהודה [אומר] מקום שמפסיק וכו'. כמו שאנו נוהגין היום והיינו דאמרינן במתניתין אין עולה להם מן החשבון. [דף ל"ב ע"א] פותח ורואה וכו'. טעמא דר' מאיר כדי שלא יאמרו ברכה כתובה בתורה (וכן) והלכה כר' יהודה. כתב הרב רבינו משה ז"ל דוקא בברכה ראשונה הוא דהילכתא כר' יהודה. [דאינו] צריך לגלול כשמברך אבל בברכה אחרונה צריך לגלול דפלוגתא דר' מאיר ור' יהודא לא הוי אלא בברכה ראשונה כדקתני וחוזר ופותח וקורא ולא מיירי בבתריתא אלמא ר' יהודה לא פליג אלא בקמייתא ולא נהיר דטעמא דר' יהודה בתרוייהו שייך דמפרש טעמא בברכה ליכא למיטעי. וכיון שכן אין אומרים ברכות כתובות בתורה؛ הלוחות. הן עשויין לספרים שלנו שאין עשוין בגליון. הבימות. בימה של עץ שהיו עושין למלך בפרשת הקהל כדאיתא בסוטה. יעמידנו על התפר. פירש רש"י ששם ראוי להדקו יפה הגולל ס"ת. מענין לענין והוא יחידי וס"ת מונח על ברכיו וגוללו גוללו מבחוץ [כו' שאם יאחוז] העמוד הפנימי ויגלול לצד החוץ יתפשט החיצון ויפול לארץ:

וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים. שיאחז בעמוד הפנימי ויהדקנו על החיצון כדי שלא יהא פושט זרועותיו על הכתב