ר"ן מגילה יג

שהרי הוא עצמו אסור מפני ט"ו:

מחייב אינש לבסומי בפוריא. כתב הר' אפרים מההוא עובדא דקם רבה ושחטיה לר' זירא אידחי ליה מימרא דרבא ולא שפיר דמי למעבד הכי:

סעודת פורים שאכלה בלילה. ליל י"ד:

מלאכה לא קבילו עלייהו. ובמקום שנהגו בו איסור אסור ונטיעה של שמחה מותרת בכל מקום:

שמחה. מלמד שאסור בהספד ומספקא לן אי אסור באבלות או לא מי אמרינן דהוה ליה כרגל ואין אבל נוהג אבלות ברגל הכא נמי לא שנא או לא מיום הראשון לא קא מיבעיא דכיון דיום ראשון דאבלו' דאורית' היא ודאי דחי עשה דפורים שהוא מדרבנן אלא מיום ראשון ואילך קא מיבעיא לן שהן מדרבנן. מי דחי עשה דרבנן דרבים מי אמרינן כי היכי דאמרינן במועד קטן לא אתי עשה דיחיד דאוריתא ודחי עשה דרבים [ה"נ] בדרבנן או לא דכיון שהוא מדרבנן קיל לדחות וצ"ע. [דף י"ד ע"א] ארבעים ושמנה נביאים. אלו הן. משה. ואהרן אסיר. ואלקנה. ואביאסף. בני קרח נתנבאו במחנה. יהושע. פנחס. אלקנה. גד החוזה נתן הנביא. אסף. הימן ידותון. שמואל. דוד. ושלמה. אחיה. שמעיה. עדו. עזריה בן עדו. חנני הרואה. יהוא בן חנני. אליהו מיכיהו. עובדיהו. אלישע. יחזקאל. יונה. זכריה בן יהוידע. אמוץ. חבקוק. צפניה בן כושי. ירמיה. ישעיה. יחזקאל. דניאל. ברוך בן נריה. שריה בן מחסיה. מרדכי בלשן. הושע בן בארי. עמוס. מיכה המורשתי יואל בן פתואל. נחום. חגי. זכריה. ומלאכי. ושבע נביאות. שרה. מרים. דבורה. חולדה. חנה. אביגיל. אסתר:

חוץ ממקרא מגלה. וא"ת נר חנוכה כבר פסקו הנביאים. אבל בימי מרדכי היה חגי זכריה ומלאכי:

מעבדות לחירות. ביציאת מצרים אמרו שירה על הים:

בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה שהרי לחירות יצאו:

אכתי עבדי אחשורוש אנן. דלא נגאלו אלא מן המיתה אבל אי לא הוי האי טעמא אמרי הלילא אעפ"י שהוא נס העשוי בחוצה לארץ דכיון שגלו חזרו להתירן הראשון. [דף ט"ז ע"ב] וא"ו דויזתא צריך לממתחיה בזקיפה. כלומר צריך להאריך בה בטעם קריאתה ולא יחטוף אותה וי"א כי היא וא"ו גדולה מחשבון אותיות גדולות שכותבין בעשרים וארבעה בחשבון אל"ף בי"ת גימ"ל:

אריח זה הכתב:

לבנה. הוא החלק שהוא רוחב כפלים מן הכתב שהאריח חצי לבנה. כך פירש"י. ואין נראה לר"ת אלא כמו שאריח הוא מן הכתב כמו כן הלבנה הוא מן הכתב שהלבנה והאריח שתיהן מרובעין אלא שזה גדול וזה קטן והכי פירושא כל השירות כולן אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח שהשיטה הארוכה קורא לבנה והקצרה אריח חוץ משורה זו שאריח על גבי אריח את שהיא תיבה קצרה קורא אריח והם זה למעלה מזה והלבנה קורא לשיטות הארוכים וכל השיטות זה למעלה מזה. ותדע דהא שירת הים מפורש במדרש שהיא אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח וסתומה משני ראשיה והטעם מפורש בהגדה לפי שסגר הקב"ה את מצרים לפניהם ולאחריהם. וראשי השיטין כתבם ר"ת בתיקון ס"ת שלו. אך שירת האזינו לבנה על גבי לבנה כדמוכח במס' סופרים שהשיטות ארוכות זו כזו דקת' התם האזינו שעשאה שירה ושירה שעשאה האזינו אל יקרא בו לפי ששירת הים השיטות אחת ארוכה ולמטה ממנה קצרה ושירת האזינו כולן ארוכות. (והטעם כי היכי דבעשרת ושירת האזינו כולן ארוכות). והטעם כי היכי דבעשרת בני המן אומרים שלא תהא תקומה למפלתן פי' שכשהחומה שוה בשני ראשיה ואין בה בליטות אין להוסיף עליה כמו אם היו שם בליטות ושני החומה שאז יוכלו להוסיף על הבנין כך בשירת האזינו שכתוב בה מפלתן של רשעים והאומות דכתיב מראש פרעות אויב. ונקם ישיב לצריו. ודם עבדיו יקום. ולא תקשי מהא דהכא דהא לא אתא למעוטי שאר שירות אלא מאריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה אבל לא אתיא למימר שיהיו כולן אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח דהא איכא שירת האזינו שהיא לבנה על גבי לבנה שכל השיטות הם ארוכות וטעמא כדפרישית: