ר"ן עבודה זרה ז

מתני' לשאת ולתת עמהן. פירש"י ז"ל משום דאזיל ומודה לע"ז ביום אידם. ואע"ג דבעיינן בגמ' האי לשאת ולתת אי משום הרוחה הוא. כלומר ואזיל ומודה, או משום לפני עור לא תתן מכשול ולא אפשיטא. נקיט לי. רש"י ז"ל לטעמא דאזיל ומודה משום דסוגין בגמ' הכי וכמו שנפרש והזקיקו לרש"י ז"ל לפרש משום דאזיל ומודה ביום אידם. ולא פי' דאזיל ומודה מהשתא. שאם אתה אומר כן שכל מה שהוא מרויח ג' ימים קודם לאידו מיד הוא מודה לע"ז שלו א"כ למה אמרו בברייתא דתני רב זביד בדבי ר' אושעיא דבר שאין מתקיים מוכרין להם. הא אזיל ומודה סמוך למקחן. אלא ע"כ לא חיישינן דאזיל ומודה עד יום אידו. ולפיכך כל שאין אותו דבר בעינו ביום אידו אינו מודה עליו: דף ה'. גמ' ומי בעינן כולי האי. פירש"י ז"ל דניחוש דזבין לה עכו"ם האי בהמה לצורך יום אידם ג' ימים קודם. והזקיקו לפרש [כן] מדאמרי' בסוגין הכא דלהקרבה בעינן תלתא יומי דאלמא איסורא משום דחיישינן דלצורך יום אידו זבין לבהמה הוא. וקשה לי דא"כ כל הך סוגיין רהטא דטעמא דאסור לשאת ולתת עמהם משום טעמא דלפני עור ל"ת מכשול הוא וכספיקא דבעיין בסמוך. ואי אפשר. דהא סוגי' דלקמן רהטא דמשום הרוחה הוא וכמו שאני עתיד לפרש לפנינו. והרי אתה רואה שרש"י ז"ל כתב במשנתינו שאסור לשאת ולתת עמהם משום דאזיל ומודה לע"ז. ולההוא טעמא מאי מקשה הכא ומי בעי' כולי האי. אלא ה"פ ומי בעי' כולי האי כלו' ודאי גבול שנתנו חכמים בג' ימים דחישינן בהו דילמא אזיל ומודה. הוא מפני שכל זמן זה הוא מתעסק בצרכי ע"ז שלו וכל ריוח שבא לו בזמן הזה תולה אותו בעבורה ואזיל ומודה. ולהכי פרכינן ומי בעי' כולי האי כלו' ומי מתעסקי לצרכי ע"ז ג' ימים והא תנן דביום א' סגי. ומתרצי' התם דלא מיעסקי אלא באכילה סגי בחד יומא. אבל הכא דמיעסקי בצרכי הקרבה בעי' יומי. וכל מה שהם מרויחים בזמן הזה אזלי ומודו עלי' לע"ז: שם ע"ב. ודילמא נח גופי' טריפה הוה. ואע"ג דחי בתר הכי טובא אפשר דלמ"ד טריפה חי' קא פריך ואפ"ה סבירא לן למעוטי מכל החי, דחי משמע בריא וזה אינו כן, ועוד דרובן אינן חיות א"נ י"ל דאפשר דבאדם איכא טריפות שהוא חי בו שכנגדו בבהמה אינה חי'. וקשה להאי תירוצא ההיא דאמרי' בריש פ' אלו טריפות (ד' מ"ג] דאמרו לי' חברי' לר' יוסי ב"ר יהודא