ר"ן עבודה זרה כב

הרב ר' יונה ז"ל דר' אליעזר לא פליג ארישא דודאי קודם שנתערבה אין לה תקנה בהולכת הנאה לים המלח. והביא ראי' מהא דתני' שדה שנזדבלה בזבל ע"ז וכן פרה שנתפטמה בכרשיני ע"ז שדה תבור ופרה תרזה ומהדרינן בשמעתין לאוקמא כר"א דאמר זה וזה גורם אסור. ואלו היתה תקנה לשדה ולפרה בהולכת הנאה לים המלח לא הי' לי' למתני' שדה תבור אלא יוליך הנאה וכו'. וכ"כ הרמב"ן ז"ל דר"א לא פליג ארישא ולפי דעת זה א"ש הא דאמרי' בפ' כל שעה [ד' כ"ו] קערות וכוסות וצלוחיות אסורות משמע דלא סגי בהולכת הנאה לים המלח משום דהתם לאו בנתערבו עסקינן. אבל לדברי רש"י ז"ל שאמר דר"א ארישא נמי פליג קשיא אמאי אסורות יוליך הנאה. אלא שיש שחשבו ואמרו דכי שרי ר' אליעזר ביוליך הנאה לא להשתמש בהן ישראל עצמו אלא למוכרו לעכו"ם. ולפ"ז אפשר לומר לדעת רש"י ז"ל דמשו"ה אמרי' התם אסורות סתמא משום דאין להם תקנה להשתמש בהן ישראל. אלא שאין סברא זו מחוורת דכיון דר"א אמר סתמא יוליך הנאה משמע דלאחר שהוליך הנאה אפי' ישראל משתמש בהן שאל"כ הי' לי' לר"א לפרש. ועוד שאלו היו דברים הללו אסורים לישראל אף למוכרן לעכו"ם אסורין שמא ימכרום לישראל שכן הדין בכל הדברים הנקחים מן העכו"ם כדאמרינן בפרק אלו טריפות דס"ג] אין מוכרין ביצת טריפה לעכו"ם אא"כ מטורפת בקערה וכן מפורש בירושלמי וכמו שאכתוב בסמוך. ואלו במתני' שרי ר"א אף בבגד שהוא ניקח מן העכו"ם. וכן דעת הרב ר' יונה ז"ל שלאחר שהוליך הנאתו לים המלח מותר לאכלו ישראל ומשתמש בבגד:

שם גמ'. אמר ר' חייא ברי' דרבה בר נחמני משמי' דר"ח וכו' הלכה כר"א. וא"ת והא אנן תנן [ד' ע"ג] אלו אסורין ואוסרין בכ"ש יין נסך ועורות לבובין. ותנן נמי חבילי תלתן וחבילי זמורות הרי אלו ידלקו ואמאי נימא יוליך הנאה לים המלח. ועוד דרב גופי' דפסיק הלכתא כר"א אמר בזבחים פ' התערובת ד' מ"ד] דטבעת של ע"ז שנפלה לתוך מאה טבעות הרי כולן אסורין ואמאי נימא יוליך הנאה לים המלח. ותי' הרב ר' יונה ז"ל דכי אמר ר"א יוליך הנאה ה"מ דוקא היכא שאין האיסור בעינו כגון פת שאפאה בעצי אשירה וכן בגד שארגו בכרכר שנטל ממנה שאין כאן לגוף האיסור אלא שבחו בלבד. א"נ כשהאיסור בעינו אם הוא מאסורין דרבנן כגון חבית בחבית בסתם יינם. אבל טבעת ע"ז ועורות לבובין ויין שנתנסך לע"ז וכן חבילי תלתן וחבילי זמורות דכולהו הני איסורא דאורייתא נינהו ואיתנהו בעיניהו ליכא תקנתא ביוליך הנאה לים המלח שהוא היתר מרובה שמתיר אף להנות מאסורין עצמן וכמו שכתבנו למעלה. ולפי דבריו ז"ל הא דאמרי' בגמ' ההוא גברא דאיערבה ליה חביתא דאסורא בחמרא ואתא לקמי' דרב חסדא ואורי לי' כר"א. דוקא בחבית דסתם יינם אבל יין נסך לא וכמו שנפרש בס"ד. וא"ת נהי דניחא לן בכל הני אמאי לא עבדינן תקנתו של ר"א וכדכתיבנא אכתי לא ניחא לן בעורות לבובין וחבילי תלתן וחבילי זמורות למה ידלקו. וכן טבעות של ע"ז. הא אפשר למיעבד בהו תקנתא דרשב"ג דאמר ימכר כולו חוץ מדמי איסורין שבו. דע"כ נהי דתקנתו של ר"א שהיא היתר מרובה להשתמש מן האיסור בעצמו לא סגיא באיסור תורה כי איתי' לאסורא בעיני' וכדכתיבנא. תקנתו של רשב"ג שהוא היתר מועט סגיא אפי' בכה"ג דהא פסקי' כותי' בפ' בתרא דמכילתין ביין נסך בחבית אע"ג דאיתי' לאסורא בעיני' והוא מאיסורין של תורה. תירוץ קושיא זו מתלמוד שלנו לא למדנו אבל מתלמודא של ארץ ישראל למדנו דגרסי' התם במס' ערלה פ"ג