ר"ן עבודה זרה כא

היו שם כדאמרי' נמי מה הן לחלילין ומה הן לכנור. והיינו דאמרי' לבסומי קלא הוא דעביד כלו' לבסם קול המשוררים בפה. וחצוצרות אינן עשוין לכך שהרי אין תוקעין בהן אלא בין פרק לפרק כדאיתא בסוף תמיד. אלא מין זמר של שיפורא הוא:

דף מ"ח. גדעו ופסלו אין לא גדעו ופסלו לא, וא"ת ונימא לי' גדעו ופסלו אע"פ שלא השתחוה. השתחוה אע"פ שלא גדעו ופסלו וכיון דלענין בטלה גדעו ופסלו חד הוא חשיב להו חד וכדמשנינן לעיל גבי בתים. וי"ל דתנא בכל חדא מהני תלתי בבי דמתני' אשמעי' מילתא חדתא. רישא דבתים קמ"ל בנה אע"פ שלא השתחוה דע"ז של עכו"ם אסורה מיד. וסיידו וכיירו לשם ע"ז וחידש אע"פ שלא חידש בגופו של בית כגון דשיעה והדר שיעה. ומציעתא דאבנים קמ"ל שאע"פ שחידש בגופה של אבן לא מתסרא כולה. אלא סיפא דאשרות למה לי קס"ד דאתא לאשמעינן גדעו ופסלו אין לא גדעו ופסלו לא דמחובר לא מתסר בהשתחואה אפי' תוספתו ולדיוקא הוא דאיצטריך דלגופא ממציעתא דאבנים דסיידה וכיירה וחידש נוטל מה שחידש שמעי' לה ואם אי' להא דמשתחוה לאילן תוספתו אסורה ליתני הכי לאשמעי' דאע"פ שאין ע"ז במחובר להדיוט גדוליו אסורין. וא"ת אם כן במסקנא דשמעתין דמשנינן גדעו ופסלו אצטריכא לי' מהו דתימא כיון דגדעו ופסלו עקרו נמי לתסר קמ"ל מאי אשמעי' הך סיפא דאשרות הא ממציעתא דאבנים שמעי' לה כדאמרי' מהו דתימא כיון דסייד וכייר בגופה של אבן. כאבן שחצבה מתחילה לבימוס דמיא ותתסר כולה קמ"ל. י"ל דטפי הוא רבותא באשירה כי לא מתסרא כולה מאבן דאלו גבי אבן מאי דסייד וכייר בגופה של אבן לא מהני מידי למה שנשאר מהאבן שלא עשה בו מעשה אבל הכא כי גדעו ופסלו כיון דלכולי' אילן מהני סד"א תאסר כולה קמ"ל סיפא:

דף מ"ט ע"ב. מתני' ר"א אומר יוליך הנאה לים המלח. פירש"י ז"ל דמי הנאת עצים לפי שהרב ז"ל סובר שהפת אין אנו רואין אותה כאלו היא כולה גוף האיסור אלא כאלו יש בה תערובת איסור. ולפיכך הוא ז"ל מפ' דר"א דפליג ואמר יוליך הנאה לים המלח לאו אנתערבה בלחוד פליג אלא אפי' פת ראשונה בעינה יוליך הנאת עצים שנאפת בהן ומותרת שהרי אף היא עצמה אינה אלא תערובת איסור אבל לא בגופו של איסור. אבל הר"מ במז"ל כ' בפ"א מה' ע"ז יוליך דמי אותה הפת לים המלח. לפי שהוא סובר שהפת עצמה כל שהיא בעינה הרי היא כממשו של איסור. ולפ"ז ר"א דפליג ואמר יוליך הנאה לים המלח דוקא אנתערבה באחרות קאי אבל כל שהיא בעינה לא אמר ר"א יוליך הנאה לים המלח שהרי היא כגוף האיסור. ועוד שאפי' תימא שהיא עצמה אינה אלא כתערובת איסור אין ראוי להתיר אותה כל שהיא בעינה בהולכת דמי עצים לים המלח. והראי' מדתנן בפרק בתרא ד' ע"ד] יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו. ופסקינן בגמ' כרשב"ג ואמר ר"נ התם הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינם אפי' יין ביין נמי מותר. אלמא כל שיש בכאן בודאי תערובת של איסור ע"ז לא סמכינן עלי' דרשב"ג למכרו לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו. ומשו"ה אמרי' אבל לא יין ביין. וכיון שכן אם הפת היא בעיני' שהדבר ידוע שיש בה תערובת איסור ע"ז. לא שרי' למכרה חוץ מדמי איסור שבה. וכ"ש שאין לנו להתירה בתקנתו של ר"א דהיינו יוליך הנאה לים המלח. דודאי ר"א מיקל טפי מדרשב"ג דאלו בדרשב"ג אינו נהנה מן האיסור כלל וכאן נהנה ממנו לאחר שהוליך הנאה לים המלח. וכן דעת