ר"ן עבודה זרה יד

י"ל חיישינן דילמא מתוך טרדתו לישא וליתן מכוין ולאו אדעתי'. וא"ת עוד כי מכוין מאי הוי והא קיי"ל כרבא דאמר לקמן בפרק השוכר [ד' ס"ה] גבי בת תיהא ריחא לאו מילתא י"ל הני מילי גבי יין דלאו לריחא קא עביד. אבל וורד והדס דלריחא קא עביד. ריחא בכה"ג מילתא היא וכדאמר רבא בפ' כל שעה [שם] גבי הנאה הבאה לו לאדם בע"כ. וא"ת חנויות שאינן מעוטרות למה מותרות נהי דלא שקיל מניהו מכסא לע"ז מ"מ הו"ל נושא ונותן ביום אידם. תי' רש"י ז"ל דליקח מהם דבר המתקיים מותר דסתם מוכר עצב הוא. וק' לדבריו דהא אמרי' בסוגין דר' ירמי' זבין פיתא ובודאי כשהפלטרין מוכרין פיתן אינם עצבין אלא שמחין. אלא דאפשר דלא פלוג רבנן בדברים המתקיימים דכיון דברובן מוכר עצב. התירו מיעוטן אע"פ ששמח במכירתן. וכבר כתבנו למעלה שד' הגאונים עיקר דדבר המתקיים קתני אסור ליקח ביום אידם ולפ"ז קשיא שמעתין לכך פי' דמתניתין הכי קתני וכו' עד וכ"כ רבינו האי גאון ז"ל בתשובה. וככתוב בפירוש הר"ן להרי"ף עיי"ש):

די"ג. אין מקדישין ואין מעריכין. פרש"י ז"ל דקא סבר האי תנא סתם חרמין לבדק הבית והכי משמע מדאמר אביי ונשחטי' משחט. ואי בקדשי מזבח הא איכא משום שחוטי חוץ. אלא בבדק הבית עסקי' דשרי וכדתני' בפ' (הוציאו לו) [שני שעירים ד' ס"ג]. וא"ת היכי אקשינן עלה דרבא נראה מטיל מום מעליא הוא כלו' ואדאורייתא עבר דכתיב כל מום לא יהי' בו. ואי' בקדשי בדק הבית הא לא מתסר מדאורייתא. ועוד כיון דס"ל למקשה דמטיל מום מעליא הוא מאי קשי' ליה מעקרא ועקור כה"ג הוא הלא בקדשים אינו יכול לעשות כן משום דהוי כמטיל מום מעליא. ולמאי אצטריך לפירוקא דאביי דאמר משום בזיון קדשים. לכך נראה דמעקרא חרמין מקשי' דק' דהיינו בדק הבית וכולה נמי מקדישין ומעריכין אפי' בשל בדק הבית היא דומיא דחרמין דלא מתסר בהו מומא. ואוקמא אביי משום בזיון קדשים. ורבא חדית ואמר דבתמימים עסקי' וכיון שתמימים הן בין שהקדישן למזבח בין לבדק הבית מידי מזבח לא יצאו ולפי' אסור להטיל בהם מום ומשו"ה מתמהינן מטיל מום מעליא הוא ואי בקדשי מזבח אסור מדאורייתא. ואי במתפיס תמימים לבדק הבית אסור מדרבנן. ומ"מ ל"ש למימר בהו נראה כמטיל מום כיון שקדשים הן או מדאורייתא או מדרבנן:

די"ד ע"ב. ויהבי לי' שחור ושקל. פרש"י ז"ל ולר' יהודה קא בעיא דאלו רבנן הא אמרי אפי' בין התרנגולים אסור. והקשה הרמב"ן ז"ל ולר' יהודה נמי הא אמרי' לעיל דכל היכא דאמר תרנגול לבן למי אפי' בין התרנגולים אסור לכך פי' דאפי' לרבנן קא בעי דע"כ לא אסרי אלא לבן בין שחורים ואדומים ביחד דכיון דחזי בהו תרנגול לבן אפשר דכולהו זבין להו משום תרנגול לבן. אבל הכא קא מבעיא לן בדיהבו לי' שחור לחודי' ושקל דמוכחא מילתא דכיון דשקל להו בלא לבן לאו לע"ז קא בעי. והאי דאמר תרנגול לבן משום דמיבק הוא דאביק בע"ז. ולא אפשיטא בעיין הלכך אזלינן לחומרא:

דט"ו ע"ב. מתקיף לה רב אשי וכל היכא דאין אדם מצווה שרי. הא ודאי לאו אתקפ' היא. דרבה גופי' דאמר מי דמי התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית בדאיכא למתלי קאמר וכדאסיק רב אשי גופי'. וכדתנן בהדיא מפני שיכול לשוחטה. אלא שבא רב אשי להשלים קושיתו של אביי ולומר דלאו במצווה תליא מילתא. ורצה להביא משנה זו דכלים. דמפרש בה טעמא דהיכא דאיכא למתלי תלינן דקתני סיפא זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת