ר"ן ג

של הגאון רבינו ניסים זצ"ל

א שאלת, זה כמה שנים נתחברו מטובי העיר לדבר מצוה לפרנס ולבקר חולי עניי ישראל. וכל בני החבורה עשו ביניהם שטר שחתמו בה כנהוג בכל חבורת מצוה מזכרון כל ההסכמות והתנאים שהסכימו ושהתנו בנדר החבורה הנזכרת שעשו ובראש השטר כתוב בלשון הזה. הסכמנו אנחנו החתומים למטה ונשבענו בשם ה' אלהי ישראל בנקיטת חפץ על דעת המקום ועל דעת הרבים בלא שום פתח היתר וחרטה לקיים כל התנאים הכתובים למטה בלא שום הערמה בעולם, ואחר כן כתבו בשטר הנזכר כמה הסכמות וכמה תנאים בענין הממונים על החבורה והגבאים ובקור החולים וענינים אחרים. ויש מן ההסכמות שכתוב עליהן הסכמנו וקבלנו ע"ע בכח השבועה הנזכרת לעשות כך וכך. ויש שכתב סתם הסכמנו לעשות כך וכך ולא הזכירו השבועה. ואח"כ נמצא כתוב שם הסכמה אחת בזה הלשון. וכן הסכמנו שכל איש ממנו שידור נדר בבית הכנסת שבעירנו שיהא החצי מזה הנדר להקדש זה והחצי למקום שירצה האיש הנודר זולתי שמן למאור שאין להקדש זה כלום בנדר ההוא, ושיתן האיש הנודר החצי של זה ההקדש תוך חדש ימים ליד הברורים ויהיה כח ביד הברורים להאריכו עד שיזדמנו לו מעות לפי ראות עיניהם. עד כאן

ולאחר זמן נעשית בעיר חבורה לת"ת וזה שנים עמד בבהכ"נ של העיר הזאת אחד מן החתומים בשטר חבורת הקדש החולים הנזכרת ונדר נדר סך מה לחבורת ת"ת ולא זכר תנאו הראשון ושום תנאי בשעת הנדר ומת, וצוה לבנו. בשעת מיתתו לפי דבריו שיתן מנכסיו כל מה שנדר לגבאי חבורת ת"ת כאשר נדר. לא באר דבריו אם בעת שנדר לת"ת היה זכור ההסכמה שחתם עליה בשטר האחר אם לאו. ועכשיו גבאי הקדש חולים הממונים על החבורה הנזכרת תובעים לבן הנזכר מחצית הנדר אף על פי שבאר להקדש ת"ת מפני שכבר קדם מה שנדר והתנה שיהא מחצית כל הנדר שידור בבית הכנסת להקדש ההוא כמו שכתוב בהסכמה הנזכרת. ועוד שכבר. נשבעו כמו שבתוב בשטר החבורה לקיים כל התנאים וזה בודאי אחד מהם

וגבאי חבורא ת"ת תובעים לבן הנודר הנזכר כל סך הנדר כמו שנדר אביו מכמה טענות האחת שאין במשמע לשון ההסכמה הכתובה בשטר חבורת החולים נדר שיפרש הנודר לאיזו מצוה, כי זה בודאי לא עלה על דעת שום אדם שישבע שלא יקיים נדר שיעשה, ואפילו נשבע שבועה כזאת לא תחול לעבור על בל יחל והוי כנשבע לבטל את המצוה בפירוש

ועוד דמשמעות הלשון לא משמע אלא נדר סתם ר"ל כמי שנדר למצוה סתם או לצדקה או להקדש סתם ולא פירש לאיזו מצוה ולאיזו צדקה ולאיזה הקדש שאע"פ שסתם בני אדם עכשיו קורין הקדש לכל עניי ישראל בין בריאים בין חולים ובסתם נדרים הלך אחר לשון בני אדם, הם פירשו והתנו שיהיה סתם שלהם פירושו לעניי חולים בלבד, אבל מה שידרו ויבארו בפי' למצוה א' מפורש שאין במשמעות לפרנסה ע"ז לא התנו ומ"ש בסוף ההסכמה זולתי שמן למאור דמשמע לכאורה שהסכמתם היתה על נדר מפורש, אינו כן מפני שגם בנדר שמן למאור יוכל לפרש הנודר שדעתו היה שמן למאור נרות החולים הצריכים לנר כל הלילה

ועוד דאפילו תימא שמשמעות הלשון לכל נדר אפילו לנדר מפורש אין זה בכלל דין (נדרים ג' דף כ"ג) הרוצה שלא יתקיימו נדריו וכו' שיצטרך לקיום הנדר שיהא זכור תנאו שהתנה עליו כולו או מקצתו כדאיתא התם, מפני שדין זה לא נאמר אלא בדברים שאדם אוסר על עצמו בלבד דומיא דשאר נדרים שהוזכרו שם אבל בנדרי ממון ר"ל כמו שאומר ונודר ממון זה לעניים או לת"ת לא נאמרו הדברים וכן נראה מתוך דברי רבותינו בעלי תוספות שהביא הרשב"א ז"ל בחדושי נדרים שלו דשבועות של ממון אינן בטלות ועוד שזה