ר"ן כה

ט עוד שאלת האפוטרופא שנתמנה בצוואת המת אם צריך לעשות שטר משמוש הנקרא בלשון המדינה אווינטריא"ו נכסי המת

תשובה שטר משמוש זה לא מצינו בכל התלמוד אלא מיהו הרב בעל העטור ז"ל כת בהא דאמרינן בפ' הניזקין (דף נב) וא"צ לחשב עמהן באחרונה דדוקא באחרונה אין מחשבין עמהן אבל לכתחלה צריכין ב"ד לחשב עמהן ולכתוב חשבון המטלטלין והקרקעות וחובות וכל דבר שיתנו בידם דאע"ג דאמרינן דאין נשבעין ה"מ בטענת שמא אבל בטענת ברי משבעינן להו והילכך צריך שידעו מה שיקבלו ומה שיחזירו. וכתב הראב"ד ז"ל דכותבין שני שטרות אחד לאפטרופוס ואחד לקרובים אות באות והוא הנקרא שטר משמוש. וכל אלו הדברים הם לומר שהב"ד כשהם ממנים אפוטרופוס בנכסי יתומים ראוי להם שיעשו כך לתועלתם של יתומים אבל האפטרופוס עצמו אינו מוטל עליו לעשות כך בין שמינוהו ב"ד בין שמינהו אבי יתומים ואין צריך לפנים. ברצלו"ני

י שאלת ראובן היה דר בגירונ"א והיה חייב בחובות הקהל והיה לו בת אחת מלאה מתה לאה אשתו ונשא אשה בקשטניו"ן ונתנו לו נדוניא גדולה בקשטניו"ן וקבע דירתו שם וקהל גירונ"א היו פוסקין אותו והיה פורע עמהם בחובות הקהל דבר קצוב בפשרה או בפסק. השיא בתו ליהודה מפרפנייאן ונעשו הנשואין בגירונ"א וחתם שם יהודה הכתובה ולא פרע לו ראובן שם הנדוניא אע"פ שכתב לו התקבלתי אבל שמעון ולוי אתי ראובן נשתעבדו עם ראובן ביחד בשטר מתנה לבת ראובן על מנת שאין לבעלה רשות בהן. לימים ראובן פרע שטר המתנה מקשטניו"ן ששלחם לה מאותן מעות שקבל בנדוניא שם מת ראובן וקהל גירונ"א תובעין ליהודה שיפרע בחובותיהן בשביל הנדוניא שקבל אחר שעשה הנשואין בגירונ"א ושם חתם הכתובה וקיים התקבלתי. ויהודה טוען כי ראובן כשנדר ונתן לו הנדונייא היה דר בקשטניו"ן והיו לו מעות הרבה שם שלא היו חייבין בחובות קהל גירונ"א ומאותן נתן לו ואיך יעלה על דעת אדם שמי שנשא אשה בגירונ"א ישאל לחמיו אם הוא חייב דבר לקהל לירירי"ה כי ראובן לא היה דר בגירונ"א כשעשו הנשואין והקהל טוענין אעפ"כ מאחר שהוא היה פורע עמנו איזה דבר לא היינו מקבלין עליו אבל הוא מן המעות החייבים נתן לו. ויהודה טוען עוד אם יש לי חיוב על זה תשאלו לשמעון וללוי אחיו שנשתעבדו לה בשטר מתנה והם הוציאום מקופתכם והם דרים בעירכם איך תניחו אותם ותדונו אותי שאיני מקהלכם. הדין עם מי ואם יהודה מוכרח לקבל ב"ד קהל גירונ"א או אם יכול לשאול להם ב"ד אחר. ע"כ דבריך

(א) תשובה בכיוצא בזה אני משיב שולחי דבר כפי הנהגת הקהלות מצורף עם דין הגמרא לפיכך אני אומר שאע"פ שלדין הגמרא (ב) מי שנושה בחבירו מנה והלוה אין לו אלא מנה במעות או בעסק ונתנו לראובן ואותן מעות ועסק ליתנהו בעיניהו אין למלוה על ראובן כלום לפי שדעתי נוטה דכל כהאי גונא לא מיקרי מזיק שעבודו של חבירו, אפילו הכי להנהגת הקהלות אינו כן שכבר נהגו כל הקהלות בגביית המסין (ג) שמי שמעותיו מחוייבין בחובות הקהל ונתנם לאחר נכנס הזוכה תחת הבעלים ראשונים. וכל מנהגי בני העיר יש ללכת אחריהם כמו שמבואר במקומות רבים בתלמוד אפילו יהיה המנהג חולק עם דין הגמרא כ"ש שזה המנהג מסכים לדין. והטעם (ד) בזה שחיוב המסים לא רמי אקרקפתא דגברי כשאר חובות שמה שאנו פוטרין הזוכה במטלטלין דליתנהו בעינייהו משעבוד הראשון הוא מפני שהחיוב מוטל על הראשון, ומיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה אבל זה השני לא חל השעבוד עליו ונכסי הראשון אינן בעין שיהיו ערבין לשעבודו ולפיכך אין לו על השני כלום אבל חיוב המסים מוטל על הממון וכל שזכה השני בממון מחויב נכנס תחת הראשון. נמצינו למדין לפי דרך זה שראובן שיש לו ממון מחויב וממון פטור אין לקהל תביעה עליו (ה) לומר חמיך היה חייב לנו בחובות הקהל וכל נכסיו היו משועבדים בין נכסים הפטורים בין המחויבים עד שיפרע מה שחייב ולפיכך אתה