רמב"ן על ספר יצירה א:ז

נעוץ. פי' אע"פ שהדברים נחלקים בחכמה ובתבונה ובדעת אין הפרש ביניהם שהסוף קשור בתחלתו וההתחלה בסוף והאמצע כלול מהן וסימן לדבר שלהבת וגחלת וזיק כד"א רשפיה רשפי אש שלהבת יה. כלומר שהכל מתיחד כלהב אש המתיחד בגוונין וכולן שוים בעיקר אחד:

שאדון יחיד וכו'. שאדון בענין שככה לו שהוא רמז לאין סוף. אדון שם המיוחד ולפי שהוא שוה לכל והכל מתאחד בהשוואתו נקרא אדון יחיד, ואין לו שני אע"פ שממנו כח שניות אין לו שני שהכל שוה בו:

ולפני אחד מה אתה סופר. יש הפרש בין אחד ויחיד ומיוחד. שם המתפרש כשהוא מתיחד לפעול בכח אחד נקרא מיוחד. וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו כל חלק שממנו נקרא יחיד. וכשהוא בהשוואה אחת נקרא אחד. מה אתה סופר לפי שהאחד וכח שלפניו השוואה גמורה אין מספר לפני אחד שאין מספר אלא מאחד שיש בו אלהות: