רלב"ג על איוב ל

כלח. זמן:

בחסר ובכפן גלמוד. בסבת חסרונ' והרעב אשר הם יהיו יחידי' בלי חברה:

העורקים ציה אמש ומשואה. הרודפים ארץ ציה ובאים אליה ורודפים מקום החשך והוא שקראו אמש ורודפי' המקומות השוממים ר"ל מקום המדבר והם שקראם שואה ומשואה:

הקוטפים מלוח עלי שיח. מרוב חסרונם הם כורתים עשב נקרא שמו מלוח על האילן לאכול העשב ההוא אע"פ שאין העשב ההוא נאות לאכילה:

ושורש רתמים לחמם. הוא מזונם ולחמם להעדר המזון שם מה מהם והנה הרתמים הו' עשב נקרא כך או יהיה לחמם מקור ותהיה הלמד משמשת ויהיה עניינו לחמם עצמם כי יצטרך להם מה שיחממם בעבור עמד' במקומות הקרי' באין מחסה:

מן גו יגורשו. מתוך העיר יגורשו:

בערוץ נחלים. הוא הנקיק שעושה הנחל סביבותיו:

חורי עפר וכיפים. מחילות עפר ונקרות הסלעים:

בין שיחים ינהקו. בין האילנות יצעקו:

תחת חרול יסופחו. תחת הקוצים יתנגעו ויתנגפו להכנס הקוצים בבשר' ויהיה יסופחו מענין ספחת או יהיה ביאור יסופח יתאספו ויתחברו מגזירת ספחני נא:

נכאו. הוא מעניין נכה רוח ומבנין נפעל והרצון שהם שפלים ונכנעים יותר מהארץ:

נגינתם הייתי. ללעג הייתי להם כמו אני מנגינתם:

למלה. שלא ידברו כי אם בי:

לא חשכו רוק. לא נמנעו לרוק כשראו אותי מרוב בזותם אותי:

כי יתרי. מענין מתריה':

פתח. התיר:

ורסן מפני שלחו. רסן היראה אשר היה להם ממני קודם שקראוני אלה הצרות שלחו והסירו מפני:

על ימין פרחח יקומו. על ימיני יקומו הילדים והנה נקראו הילדים כן להמצא הפרח בתחלת הווית הפרי וכזה אמרו חז"ל פרחי כהונה:

שלחו. דחו:

ויסלו. וידריכו:

ולהוותי יועילו. לשברי יעזרו:

כפרץ רחב יאתיו. כפרץ רחב שיבאו בו המי' בשטף יבאו עלי:

נדיבתי. נפשי וכן ישועתי וקרא הנפש נדיבה כי יגיע מנדיבות' עד שתגיע חקו כל א' מהאברים וקראה ג"כ ישועה לפי שהיא מושיע' הגוף ושומר' אותו מדת ימיו כמו שהתבאר בטבעיות:

תשתפך נפשי. ישתפכו חיי:

נקר. נקב:

ועורקי לא ישכבון. ועורקי הדופקי' לא ינוחו ר"ל שלא תשקוט תנועתם כלל עם השינה לחוזק המכאוב ורוב החום הנכרי אשר בי:

יתחפש. ישתנה:

כפי כתנתי יאזרני. כמו שיסוב פי הכתונ' את הצואר כן יסובבני חליי:

הורני לחומר. תשליכני אל הטיט ואל העפר:

עמדתי. שתקתי:

ותתבונן בי. ולא תתבונן בי:

בעוצם ידך תשטמני. בתוקף כחך תשנאני:

ותמוגגני תושיה. אתה תמוג ותסיר ממני התושי' והנימוס אשר הייתי מתנהג בו:

ובית מועד לכל חי. הבית אשר הוא נועד לכל חי והוא הקבר:

בעי. שרשו בעה ובא בשקל מרי ועניינו תפלה או תהיה הבית משמשת ועניינו בשממון:

בפידו. באידו:

שוע. צעקה תפלה או יהיה מענין נדיבות:

עגמה. דאגה:

רתחו. מענין רתיחה:

ולא דמו. ולא נחו מהרתיחה:

בלא חמה. בלא שמש והרצון שאין היותי קודר מפני ששזפתני השמש:

לתנים. שקולם קול נהי וכן קול בנות יענה:

שחר. מענין שחרות:

חרה. נתיבשה: