רדב"ז נ

נסתלקו האחיות מן הקידושין ולא הוי את וחמור הילכך אפי' אין בכל הכלכלה אלא פרוטה לכל אחת מהנשים נכריות מקודשות דהא אחיות לא קנו כלום כיון שאינן ראויות לביאה והנכריות מקודשות אם יש לכל אחת פרוטה ופרושי קא מפרש למתני' בד"א בזמן דאמר כלכם מקודשת צריך שיהיה במחצית הכלכלה שיעור לקדש הנכריות אבל אם אמר הראויה מכם לביאה מקודשת אפי' אין בכל הכלכלה אלא פרוטה לכל אחת מהנשים הנכריות הרי הן מקודשות וכיון דלרב ששת צריך לאוקמה בהכי ולרב נחמן נמי נפקא מינה להא דאמרן נקיט לה הרב ז"ל דהא קושטא היא וליכא מאן דפליג וכדעת הרמב"ם ז"ל כתב כה"ג שאמר ואוקימנא למתני' דאמר דנכריות מקודשות כדאמר הראויה מכם לביאה וכ"כ הרמב"ם ד"ל בפי' המשנה שלו כללא דמילתא שלא היתה כוונת בה"ג והרמב"ם ז"ל לחלק בין מכר לקידושין ולא בין האומר קנה זאת וחמור לאומר כלכם מקודשות לי ויש בהם שתי אחיות דשני העניינים שוים ושתי הלשונות ומש"ה פריך תלמודא בפשיטות אי לימא דאמר כלכם קנה את וחמור הוא לא קנה ומשום האי פירכא מתרץ לה רבא לטעמיה ואביי לטעמיה ותרווייהו מחסירי לה למתני' ומתרצי ואם איתא דיש חילוק בין מכר לקידושין הו"ל לתרוצי מכר אקידושין קא רמית שאני קידושין דמשום חומרת אשת איש אמרי' דנכריות מקודשות אע"ג דמכר בעלמא את וחמור לא קנה דאוקי ממונא בחזקת מאריה ומדלא משני תלמודא הכי ודחיק וחסור ותריץ משמע דמכר וקידושין שוין הם ומ"ש הרב ז"ל הוא לאשמעי' דאי אמר הראויה מכם לביאה ליכא קני את וחמור ונתקדשו הנכריות אע"ג דליכא אלא פרוטה לכל אחת מהן אבל אי לא א"ל הכי הוי את וחמור ולא קנו נכריות אלא מחצה וצריך שיהיה בכלכלה כדי שתי פרוטות לכל אחת מן הנכריות כדי שיזכו כל אחת בפרוטה דהיינו מחצה. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: עב שאלת ממני אודיעך דעתי במ"ש הרמב"ם רפ"ד מאישות וכן הסכימו רוב הפוסקים מי שאנסוהו לקדש אשה קידושיו קידושין וקשיא לך בשלמא תליוה וזבין אגב אונסיה וזוזי גמר ומקנה הילכך זביניה זביני אבל מי שאנסוהו לקדש הוא יהיב זוזי ואמאי גמר ומקני: תשובה הרב בעל העיטור ז"ל כתב שאין קידושיו קידושין דתליוה וזבין אמרו אבל תליוה וקני לא אמרו וכתב עליו הרשב"א ז"ל דאי אגב אונסיה גמר ומקנה כ"ש דגמר וקני עכ"ל ומכאן למדתי תירוץ לקושיתך דכיון דקונה את האשה אע"ג דיהיב לה פרוטה הרי הוא קונה כנגד הפרוטה אשה לשמשו ואגב אונסיה והאי הנאה דאתית ליה שקונה אשה לשמשו ולזכות במעשה ידיה ומציאתה וירושתה גמר וקני והכי נמי אם אנס אשה וקדשה מדינא הויא מקודשת דאגב אונסיה וזוזי גמרא ומקניא נפשה אלא דאתא רב אשי ואמר שהוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו לו שלא כהוגן והפקיעו הקידושין וקי"ל כרב אשי ואינה מקודשת. כללא דמילתא אנס וקידש אינה מקודשת אנסוה ווקידש קדושיו קידושין. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: עג שאלת ממני אודיעך דעתי במ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' נחלות מי שהיתה לו שפחה והוליד ממנה בן וכו' אעפי"כ אינו נושא בת ישראל עד שיביא ראיה שנשתחררה אמו ואח"כ ילדה אותו שהרי הוחזקה שפחה בפנינו עכ"ל ונסתפקת מפני מה לא אמר הרב ז"ל עד שיביא גט שחרור או עד שיביא ראיה שנשתחרר או שחכרו אותו אחיו או יורשי אביו: תשובה הרשב"א ז"ל נשאל על זה סי' אלף קכ"ג ולא ראיתי שתירץ בה כלום אלא העלה כי לענין להתירו בבת ישראל אין חילוק ביניהם אבל לענין בתו יש חילוק לינשא לכהונה והרב ז"ל לא איירי התם לא לענין בתו ולא לענין כהונה ונראה לי ליישב דבריו ז"ל דנקט עד שיביא ראיה שנשתחררה אמו ואח"כ ילדה אותו לאשמועינן אפי' היה אביו איניש דעלמא ואיכא למיחש שמא בא עליה ואח"כ שחרר אותה ונמצאת הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אפ"ה יורש את אביו דאע"ג דלענין לישא בת ישראל לא נפקא מינה מידי לענין ירושה נ"מ דאי הוה אמר עד שיביא גט שחרור לא הוה ידעינן דין הירושה דעד כאן לא אמרי' שאם היתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אינו יורש את אביו כההיא דרב מרי בריה דאיסור גיורא דהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ואמר רבא היכי ליקנינהו רב מרי להני זוזי אי בירושה לאו בר ירושה הוא לא אמרינן הכי אלא בגר ממש אבל ישראל הבא על שפחתו כיון דחזינא דילדה אותו והיא משחררת מסתמא קודם שבא עליה שחררה ויורש את אביו דאיכא כמה טעמי חדא דלא שביק היתירא ואכיל איסורא ותו דרגלים לדבר דהא חזינן דשחררה ותו דמוקמינן ולד אחזקתיה ובקדושה נוצר ותו שהרי הוא אומר שהוא בנו ומשוחררת היא אמו. כללא דמילתא כיון דאיכא כל הני טעמי אפי' היה אביו ישראל דעלמא שאינו לא חכם ולא כשר בנו הוא לכל דבר ויורש את אביו ומש"ה כתב הרב ז"ל ואעפי"כ אינו נושא בת ישראל עד שיביא ראיה שנשתחררה אמו ואח"כ ילדה אותו שאם הוא כן בנו לכל דבר ואפי' ככל איש שאינו חכם ולא כשר. הנלע"ד דוד ן' זמרא: אמר הכותב חנני אלקים ויתן לי גם את זה ספר יקר תפארת למו"ר הרדב"ז ז"ל על הרמב"ם ח"ג וח"ד והנה הוא בעה"ק ירושלם תובב"א ובהיותי מדפס ועולה תורתו של רבי אשתכח באמתחתין מועתק אצלי דברי הרב על פרק ד' מה' ממרים אמרתי ויהי מה להעלותו על ספרו מחובר ללשונותיו ישמחו החכמים ויגילו הלומדים לשמוע בלמודים ותורה יבקשו מפיו כי מלאך ה' צבאות הוא ואזכה למעבד נחת רוח להרב ז"ל וזכותו וזכות תורתו יעמוד לי ואזכה להדפיס ספרו הנכבד הנזכר כיר"א: עד זה שחלק על ב"ד וכו' זו פלוגתא דתנאי וכבר כתב למעלה דפסק כר' יאשיה דאמר משמיה דזעירא דאמר דעל זקן ממרא לא הודו לו כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל הילכך בכל גוונא עושה ז"מ. וכן אם חלק עליהם וכו' נראה שיצא זה לרבינו מהא דאמר רב כהנא הוא אמר כך בעיני והם אומרים כך הוא בעינינו וכו' כיון שהם ראו לגזור שעה ששית באכולה ולהתיר שעה ה' בהנאה והוא חולק עליהם נעשה ז"מ כיון דעיקר חמץ יש בו כרת אע"ג שבמה שנחלקו אין בו כרת אלא גזרת חכמים נהרג הוא טעמא הוי כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. אחד דבר שחייבים על זדונו כרת וכו' כבר כתבתי למעלה דמודה ר"י לר"מ אלא שבא להוסיף דבר שעיקרו מדבר תורה ופי' מד"ס דהיינו תפילה כדאיתא בגמרא והכי משמע מדתניא ר"י אומר על דבר שעיקרו וכו' ולא קתני אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת וכו' לא אמר כן למעט דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אלא בא לומר דהא דאמר ר"י על דבר שעיקרו מה"ת וכו' כגון שיש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ולא משכחת אלא תפילה ואליבא דר"י והא דאמרי' ור"י עפ"י התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך ה"ק בשאר מצות עשה אינו חייב עד דאיכא תורה יורוך והא דא"ל רב הונא בר חיננא לרבא תרגומה להא מתני' אליבא