רד"ק על דברי הימים ב' כט

והוציאו את הנדה מן הקדש. הרחוק, והוא הע"ז – המזבח שנתן שם אחז. וכן "מי נדה" (במ' יט,ט) שֵם:

אל תשלו. מתרגום "שגגה" (וי' ד,ב) – "שלו", כלומ': לא יהיה לכם שגגה ושכחה בדבר לטהר בית האלהים:

לטהר. את בית האלהים:

אשר הזניח. אשר הרחיק, כלומ': ששמש בהם לע"ז:

הכנו והקדשנו והנם לפני מזבח יי'. לפי פשוטו "הכנו" – שטהרנו אותם, והקדשנום ליי' כבתחלה. אבל רבותי' ז"ל (ב' ע"ז נב,ב) פרשו "הכנו": גנזנו אותם, כי לא היו ראוים עוד לשרת בהם ליי', ו"הקדשנו" פי': הקדשנו אחרים תחתיהם:

על הממלכה ועל המקדש ועל יהודה. לכפר עליהם, כי כלם היו צריכים כפרה:

כי לכל ישראל. בעבור כל ישראל אמר להקריב העולה והחטאת :

והשיר משורר והחצצרות מחצצרים. הצד"י השניה ב"מחצצרים" איננה נקראת. ופי' "השיר": בעל השיר משורר; או: לשון "משורר" על השיר – והוא פעל עומד – כאלו אמ' "משתורר". וכן "וחצצרות מחצצרים":

וכל נדיב לב עלות. לפי שהעולות אינן כזבחים ותודות, כי הזבחים והתודות נאכלין לבעלים והעולות היו כלם כליל, אמ' בהבאת העולות "כל נדיב לב":

ויחזקום אחיהם הלוים. עזרום להפשיט, ובזה חזקו אותם וזרזו אותם למהר להתקדש; ואע"פ שמקבלת הדם ואילך מצות כהונה (ב' בר' לא,ב), שעת הדחק היה זה. ועזרו הלוים את הכהנים להפשיט כי הם התקדשו, כמו שאומ' כי הלוים ישרי לבב להתקדש מהכהנים :

על ההכין האלהים לעם. כמו "אשר הכין":