רד"ק על דברי הימים ב' כח

וכל מערמיהם הלבישו. תאר או שם; והאחד ממנו "מַעֲרֹם", בשקל "מִגְדוֹל" (ש"ב כב,נא):

כי הפריע ביהודה. מענין "כי פרעה אהרן" (שמ' לב,כה) – ענין גלוי; כלומ': גלה ביהודה, שנתגלו על ידו מעשיהם הרעים בפרהסיא:

ויצר לו ולא חזקו. יש מפרשי' אותו יוצא; וכן "לשום חתול לחבשה לְחָזְקָהּ" (יח' ל,כא). ואם הוא יוצא נפרשנו כן: ולא חזקו מלך אשור; ולפי ששלח לו אחז לעזור לו, אמ' כי לא די לו שלא חזקו, אלא בא עליו והצר לו. וכן אמר "ולא לעזרה" (להלן פס' כא), כלומ': אע"פ שנתן לו שוחד, הועיל לו על רצין ועל פקח שהוא ירא מהם, אבל גם עליו עלה והצר לו. ואם הוא עומד, פרושו: ולא חזק ממנו; כלומר: לא היה לאחז חוזק ממלך אשור, אלא הצר לו גם כן אחר שהחריב דמשק ושומרון:

כי לא הביאהו לקברי מלכי ישראל. לפי שבמלכי יהודה היו בהם מלכי כל ישראל, והם דוד ושלמה, קראם "מלכי ישראל". כלומ' כי לא היה ראוי לבא במחיצתם: