רד"ק על בראשית ט:ה

ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש, אע"פ שהתרתי לכם דם החיה לא התרתי דמכם לחיה, כי החיה נתתי ברשותכם ולא אתכם ברשות החיה.

ופירש לנפשותיכם, שתהיה המכה מכת נפש והרג זה אדרוש מן החיה, ולא אם יהיה ברצוני לנקמה כמו הנביא אשר בא אל בית אל (מלכים א' י"ג) והנערים אשר התקלסו באלישע הנביא (מלכים ב' ב') והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם (ויקרא כ"ו). ור"זל פירשו (ב"ר ל"ד) אם אדם יהרג עצמו שתהיה נפשו נענשת לעולם הבא, ואמרו יכול כשאול? ת"ל אך. יכול כחמו"ע? ת"ל אך.

מיד כל חיה אדרשנו, שיתננה ביד חיה אחרת להרגה או ביד אדם. ואע"פ שאין גמול ועונש לשאר בעלי חיים אלא לאדם שהוא בעל שכל, בעסק האדם יש להם גמול ועונש, כמו שאמר הנה, מיד כל חיה אדרשנו, ונאמר ושד בהמות יחיתן (חבקוק ב') ונאמר בגמול ולא שבר את החמור (מלכים א' י"ג כ"ח).

ומיד האדם, ואחר כן פירש מיד איש אחיו, כלומר אם יהרג איש את אחיו אדרוש נפשו מההורג בעולם הזה או בעולם הבא: