רד"ק על בראשית לט

ויוסף הורד, וכבר אמר זה אלא שנה אותו הנה לסדר ענין יוסף:

איש מצליח, בכל ענינו היה מצליח, וכן מצליח בבית אדניו המצרי בכל מה שהיה שולח לו ידו בעסק אדניו היתה בו הצלחה:

וישרת אתו, לפי שמצא חן בעיניו שמהו לשרת עצמו שיהיו עומד לפניו לבדו ושמהו פקיד על ביתו שלא יעשה דבר בביתו אלא על פיו.

וכל יש לו, וכל אשר יש לו:

ולא ידע אתו מאומה, לא היה מסתכל ונזקק לשום דבר שהיה לו אלא היה הכל מטיל עליו, ומה שיעשה הוא יהיה עשוי לבד מענין מאכלו שלא היה עוזב בידו, לפי שהיה מעם אחר כמו שאמר (להלן מג:לב) "כי לא יוכלו המצרים לאכל את העברים לחם". ויש דרש (ב"ר פו:ו) לחם זה אשתו, ולשון נקייה.

ויהי יוסף יפה תואר, אמר זה לפי שאמר "ותשא אשת אדוניו":

ויהי אחר הדברים האלה, אחר זמן שהיה יוסף גדול ונכבד בבית המצרי ויושב לבטח הגיע אליו דבר אשת פוטיפרע והכל היה סבה לטובתו ולטובת אביו ואחיו, ואע"פ שהיה קשה מתחילה היה לטובה בסוף, וכן חטא המשקה וחלום פרעה הכל היה סבה מאת האל יתברך שעל ידי זה עלה יוסף לגדולה. ונכתב הספור הזה להודיע סבת הדברים, ואם יקרא לאדם שום מקרה יבטח באל. ונכתב ג"כ להודיע צדקתו של יוסף ושילמד אדם ממנו לכבוש את יצרו ולשמור אמונה למי שבוטח יהיה מי שיהיה ולא ישקר בו:

איננו גדול בבית, מי שהוא גדול ממני ואיך אשקר בו והוא עשה עמי כל הכבוד הזה.

כי אם אותך באשר את אשתו, וזה מסייע לדברי הדרש שכתבנו. או אפשר שמנע ממנו בפירוש והזהירו על אשתו לפי שהיה יפה תאר ויפה מראה.

ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת, לשכב עם אשתו ואשקר בו, ועוד שאחטא בזה לאלהים שצוה בני אדם על העריות כמו שכתבנו בסדר בראשית (ב כד) "ודבק באשתו" ולא באשת חבירו:

לשכב אצלה להיות עמה, אפילו לשכב עמה במטה שלא בקרוב בשר לא שמע אליה. ובדרש (סוטה ג:) לשכב עמה בעולם הזה להיות עמה בעולם הבא:

ויהי כהיום הזה, יום אחד כמו הזה שהפצירה בו מאד לשכב אצלה, והבית היה פנוי מאנשיו.

לעשות מלאכתו, לפקוד ענין הבית המוטל עליו, וכמו שתרגם אונקלס:

ותקרא לאנשי ביתו, והלא לא היה אדם בבית? אלא קראה בקול ושמעו ובאו כמו שאמרה בסיפורה "ואקרא בקול גדול".

ותאמר, לאמר לבעלה.

הביא, איך הביא לנו זה האיש. בנו, לשון תפארת:

ויעזב בגדו אצלי, כי תפשתיו בבגדיו לעכבהו עד שתבאו ותתפשהו:

ותדבר אליו כדברים האלה, שדברה אל אנשי הבית, ואמרו כדברים בכף השעור, כלומר פחות מהם או יותר עליהם, אבל הענין אחד:

אל בית הסהר, כמו בבית הסהר, וכן אל הארן תתן (שמות כ״ה:כ״א) כמו בארן. אסורי, כתיב והוא פעול, ואסירי קרי והוא תאר, והענין אחד. ויהי שם, שלא התחרט אדניו עליו להוציאו משם, כי האמין לדברי אשתו, וכתיב כי קנאת חמת גבר ולא יחמול ביום נקם (משלי ו׳:ל״ד):

האסירים, תאר. הוא היה עושה, כתרגומו שלא היו עושים דבר אלא על פיו כאילו הוא היה עושה:

את כל מאומה, למעט יותר, וכן הרק אך במשה (במדבר י"ב) ולרבוי, ואף גם זאת (ויקרא כ"ו):