רבי עקיבא איגר צא

הגעילו הקדירה תחילה אף דלא מהני הגעלה לכ''ח מ"מ מותר לבשל אח"כ חולין אדעתיה דלטעמיה כהן, כיון דכ"ח ג"כ פולט מעט מעט, ממילא אפשר דנפלט כולו אלא דליכא למיקם עלה אם נפק כולו, והוי ספק אם יש כאן איסור דבזה מותר לבשלו כמ"ש הש"כ (סי' צ"ב ס"ק ח') והכא עדיף דישאר ספק שמא באמת יתן טעם ולא יתבשל, והוי כמו ס"ס, ספק שאין כאן איסור וס' שלא יתבשל, וא"כ י"ל דהטור בא להגדיל הקושיא דאפילו הבישול יאסר, דבאמת ירק ושאר דברים מותר לבשל אדעתא דלטעמיה קפילא, וגם בשר מותר לבשל דליכא משום בישול בב"ח דהא דחלב דלא נ"נ איקלש, ואף דלא שייך טעימת קפילא בבשר שבלע מבשר מ"מ מותר לבשל ליתן לנכרי כמ"ש האו"ה דחתיכה שבולע אפ"ה לא אמרינן דנ"נ לענין הנאה, דהוי חוץ מדמי איסור הנאה שבו דנכרי אינו נותן יותר בשביל הבלוע, לזה תמה הטור דלבשל חגב אפילו הבישול אסור דשמא לא יצא כל הבשר והוי עתה בישול בב"ח אף דידעתי דיש לפקפק, דלגבי איסור הבשר עם החלב של עתה לא נעשה בב"ח דלגבי זה החלב הוי בשר תחילה היתר, מ"מ אינו מוכרח, די"ל דכל שנעשה הבשר בשם בב"ח ושם בשר עליו לענין בב"ח ל"ש לומר דלגבי חלב אחר אינו בשם בשר, והדבר צריך הכרע, ובני הגנ"י ידון בזה: עקיבא סימן פה לכבוד הרב האב"ד נ"י בק"ק מרגאלין ע"ד העובדא בעסק ביש שאירע בקהילתו, קשים מאד צדדי ההיתר ולאשר הוא שעת הדחק והכרח גדול, חתרתי הרבה בכחא דהתירא וכאשר נעמוד על כל פרט ופרט. אם ידעינן בבירור שבא עליה הכשר אלא לשיטת הרמב"ם חיישינן מדאפקרה, בזה כתב הב"ש (סי' ד' ס"ק מ') דדי בחד רוב כשרים, נשמע מזה דמ"מ בעי חד ר"כ, אולם זה ימים רבים דנתי על הב"ש די"ל דגם בלא רוב כשרים מותר דהא לר' יהושע אלים ליה ס"ס באלמנת עיסה, וה"נ הוי ס"ס ספק לא אפקרה וספק לכשר, אם כן ממנ"פ מותרת לר"ג מדין ברי וחזקת כשרות, ולר"י מדין ספק ספיקא, אחר זה מצאתי שכ"כ הגאון בעמ"ח נודע ביהודא בספרו דגול מרבבה. והנה הוא דקדק בלשונו, אע"ג דליכא ר"כ, משמע דסגי במחצה על מחצה, אבל מ"מ לא ברוב פסולים, דיש לומר דלא מקרי ספק ספיקא כיון דלפי צד דאפקרה הוי רוב לאיסור, וכמ"ש תוספת בסוגיא דפ"פ דאם רוב אונס יש לה קול הוי רוב גמור לא מקרי ס"ס. ומ"מ י"ל דלמא אזלה איהי לגביה והוי קבוע אלא דבזה יש לדון למ"ש הרשב"א בקדושין (דף ע"ג ע"א ד"ה מאי אמרת) דברוב כשרים כיון דאיהו אזיל לגבה הוי רוב, ואי אזלה איהי לגביה הוי עכ"פ ספק מיקרי רוב צדדים להתיר, ה"נ י"ל ברוב פסולים דמקרי רוב צדדים לאיסור. אמנם י"ל דאפילו ברוב גמור הוי ס"ס, דהא באמת הקשה הריב"ש על דברי תוס' בסוגיא דפ"פ הנ"ל דהא גם ברוב דאורייתא נימא סמוך מעוטא לפלגא כמו דאמרינן סמוך מיעוטא מפילות למחצה נקיבות עיי"ש ולענ"ד יש ליישב דדוקא היכי דהמיעוט מסייע לפלגא במציאות המעשה כההיא דמיעוט מפילות דנפל הוי חתיכת בשר בעלמא ואין שם ולד עליו, ואם כן המיעוט דמפילות והמחצה דנקיבות מחזיקים להדדי דלא הוי ולד זכר, אבל בההיא דפ"פ דאין המיעוט אונס מסייע למציאת המעשה דאינו תחתיו דהם ב' ענינים, אלא דמסייע לדין ההכשר שלה בזה לא אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא ואנו דנין דעכ"פ בין שהיה תחתיו או אינה תחתיו, היה המעשה ברצון, ונשאר רק חד ספק דאינו תחתיו, ולפ"ז בנ"ד שפיר הוי ס"ס דמיעוט הכשרים מסייע להמעשה דפלגא דלא אפקרה דלא נבעלה לפסול גם בלא"ה נ"ל דיש לדון כיון דלר"ג מהני ברי וח"כ י"ל דעד כאן לא פליג ר"י אלא בנבעלה והספק למי, דאתרע ודאי, או מטעם דהירושלמי דהזנות רצה אחר פסולין, אבל בספיקא דאפקרה דהספק בעיקר המעשה אם נבעלה עוד, י"ל דמהימנא לא נבעלתי עוד בברי וחזקת כשרות ואף דבמקור הדין ביבמות (ס' פ"ז) בבא על ארוסתו דאמר רב הולד ממזר ושמואל אמר שתוקי, הרי דלרב לא מהני בדיקת אם, והיינו בפשטא דמלתא דס' כר"י, הרי דלר"י אף לענין מדאפקרה לא מהימנא ולא מהני ברי וח"כ, י"ל דרב סבר כר"א דאמר מאן דמכשיר בה פוסל בבתה דחזקת אם לא מהני לבת ומש"ה ס"ל דלא מהימנא, וכן בההיא דילדה תאכל בתרומה דמדמינן שם ביבמות אף דמיירי לגבי עצמה, מ"מ לענין דנבעלה לישראל אין חזקת כשרות מסייע דהא לא נפסלה בכך אלא דאין העובר מאכילה בתרומה ולגבי זה אין לה חזקה ואדרבא קצת חזקת איסור איכא. וראיה לזה דאין טעמא דרב משום דסבר כר"י, מהא דפרכינן פ"ק דכתובות (דף י"ג ע"א) הא דאמר רב אין אוסרין על היחוד לימא דלא כר"י, אמאי לא פריך בחזקה יותר דרך רומיא דרב אדרב מההיא דבא על ארוסתו, וזה יש לדחות קצת, אבל ראיה ביותר מדברי תוס' כתובות (דף י"ד ע"ב ד"ה כמאן וכו') דרב סבר כר"ג, דאם לא כן אף דשמואל ס' כר"ג, הו"ל לפסוק כרב לגבי שמואל, ולכאורה תמוה הא באמת סבר רב כר"י בההיא דבא על ארוסתו ולזה נראה דכוונתם דרב סבר כר"ג, אלא בההיא דבא על ארוסתו טעמא דרב דסבר כר"א דפוסל בבתה ובזה קיי"ל כר"י דמכשיר בה מכשיר בבתה, דרב ור"י הלכה כר"י, כנלענ"ד ביאור דבריהם, וכיון שכן שפיר אפשר לקיים דברינו לדינא דקיי"ל כר"י דמכשיר בבתה דחזקת אם מהני להולד, י"ל דמודה ר"י דלגבי חששא דאפקרה מהני ברי וח"כ להימנה דלא נבעלה עוד להכשיר אותה ואת ולדה. ונ"ל ראיה לזה ממה דאמר ר"י לא מפיה אנו חיין עד שתביא ראיה לדבריה, ומה מהני ראיה שזהו כשר, מ"מ ניחוש מדאפקרה אפקרה נמי לאחרינא ונבעלה לפסול, אע"כ דבזה מודה ר"י דלגבי חשש דאפקרה מודה ר"י דמהימנא והנה מדברי תוס' כתובות (דף י"ד) ד"ה חדא דקמודה לל"ק דיבמות מיירי בלא דיימא, וכן בתוס' בדבור לאח"ז במ"ש אפילו כי ליכא טעמא דמודה כגון לאביי ביבמות דחיישינן דאפקרה, הרי מבואר דאפילו בספיקא דאפקרה לא מהימנא לר"י, וכן הריטב"א כתב דהא דאמרינן חדא דקמודה, היינו דאומר שלא זז ידו ממנה, גם בשיטה מקובצת שם כתב בשם הר"י מיג"ש לתרץ הקושיא במה דאמרינן וכי לא מודה, הא בזה בודאי שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא דהיינו דאינו מודה שלא זז ממנה אבל אומר שבא עליה הרי דלכולהו ס"ל דאף לענין חשש דאפקרה לא מהימנא לר"י. אך מ"מ הא ראיה הנ"ל עצומה, מדמהני לר"י שתביא ראיה מוכח דלגבי חשש דאפקרה מהימנא, ולזה נלענ"ד דדבריהם רק בההיא דארוס וארוסתו דליכא ס"ס דכ"ע פסולים אצלה וליכא ס"ס דספק אונס ליכא, דאם אפקרה אין כאן אונס, גם אף אם דנין לגבי הולד דיש עוד ספק נכרי דהולד כשר, מכל מקום יש לומר כיון דלגבי הך ספק אם לנכרי אין חזקת כשרות מסייע, אבל מתניתין מהני שתביא ראיה לדבריה, דלגבי ב' הספיקות אם אפקרה ואם לכשר מסייע לכל צד ספק ח"כ בזה מהימנא ובזה מיושב לי מה דלכאורה תמוה בההיא דכתובות (דף י"ג) חדא בחורבא דדברא וחדא בחורבא דמתא, וצריכי, וכו', וקשה לי, איך ס"ד למימר דר"י מיירי רק בחורבא דדברא ברוב נכרים, איך אמר ר"י הרי זה בחזקת בעולה לנתין ולממזר, הא לחשש זה הוי רק מיעוט, והי"ל למנקט בחזקת בעולה לנכרי וביותר מדקאמר עד שתביא ראיה לדבריה משמע לכל דבריה דוקא שהוא כשר, והא סגי בראיה שהוא ישראל, וממילא נתיר אותה משום הרוב דרוב ישראלים הם כשרים ובאמת