רבי עקיבא איגר פ

כדברי הנ"י, ומסיים להדיא לפ"ז מה דקתני פחות מכאן ויתר מכאן משמשת כדרכה, היינו הפחות מיכן מותרת לשמש כדרכה, וביתר מיכן מחוייבת לשמש כדרכה, והיינו משום דבגדולה דראויה להזריע אסורה להשחית זרעו: גם הרמב"ן ורא"ה ותלמיד הרשב"א והריטב"א, הובאו בשיטה מקובצת כתובות, כתבו תחילה בכוונת רש"י דאסורה ליתן מוך קודם תשמיש דהיא מצווית שלא להשחית זרעו, ועלה הקשו דא"כ מאי טעמא דרבנן דס"ל משמשת כדרכה הא עכ"פ א"א לה להתעבר ולהוליד כדאיתא פ"ק דיבמות, אלא דמן השמים ירחמו שלא תתעבר, וא"כ דאין ראוי להזריע אין כאן השחתת זרע והיינו ג"כ כעין קושיית הנ"י הנ"ל, אלא דהנ"י נקט על פחות מיכן והם נקטו הקושיא על חכמים והכל מטעם אחד, דבאינה ראוי' להזריע ליכא משום השחתת זרע, ולזה העלו דמשמשת כדרכה בפחות מיכן, וכן לרבנן בשנת י"ב מותרות הרי דכולהו ס"ל דבראוי' להזריע אסורה לשמש במוך ומטעם דהיא משחתת זרעו, א"כ מה"ט מכ"ש דאסורה במוך אחר תשמיש, וכיון דהרמב"ן והרא"ה והריטב"א והרשב"א והנ"י כולהו ס"ל כן, וכן בשטה מקובצת בכתובות (דף ע"ב ע"א) בההיא שתהא ממלאה ונופצת בשם הריב"ש דאיכא אסורא בדבר דאע"פ דלא מפקדא אפ"ו אסורה להשחית זרע בעלה, ומי ירום ראש להקל ומ"ש מעכ"ת ראיה דלא כפירש"י מההיא דפרכינן ריש נדה דמשמשת במוך מא"ל, דדוחק לומר דמיירי בעברה ושמשה, באמת הוא קצת דחוק, אבל מ"מ לשיטת האחרונים ניחא דהא בקטנה לכ"ע מותר לשמש במוך כיון דאינה ראוי' להתעבר, א"כ י"ל היינו בקטנה היכי דהוחזקה לראות דמטמאה למפרע ] ובחידושי הר"ן נדה כתב אמה דפירש"י שם משמשת במוך ג' נשים משמשות במוך דלא פרכינן מג' נשים דהא בלא"ה בדידהו דיין שעתן אלא דפריך מנשים דעלמא עיי"ש, ולא ידעתי הא י"ל דפרכינן מדידהו דמשכחת בהתחזקה בראיות, ואף למ"ד דבמעוברת ומניקה דיין כל ימי עיבורן ומניקתן מ"מ פריך עכ"פ מקטנה], ואף לדברי הר"ן דפרכינן משארי נשים, מכל מקום יש לומר דמיירי בדרך היתר כגון באיילונית כיון דאינה יכולה להתעבר לא מקרי השחתת זרע וכנ"ל והיה נ"ל לכאורה ראיה דליכא איסור במוך אחר תשמיש, מהא דכתובות (דף ע"א ע"ב) או שתהא ממלאה ומערה באשפה ומבואר שם בסוגיא היינו שתהא ממלאה ונופצת, ועיין בטור דלישנא דמתני' ע"מ, היינו שנדרה בדברים שיש בהם עינוי נפש והיפר לה ע"מ שתמלא ומערה, [ועיין תוי"ט שם דהטור דקדק כן מלשון ע"מ] וא"כ קשה לכאורה לאביי דס"ל בגיטין הרי זה גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר תנאו בטל ומעשה קיים, דהוי תנאי שא"א לקיימו, ויקשה על מתני' הנ"ל, דנימא התנאי בטל וההפרה קיים, אע"כ דאין בזה איסורא אלא דמ"מ יוציא דאין רוצית לעשות כן שלא תתעבר, ולפ"מ שכתבתי לעיל בשם השיטה מקובצת בשם הריב"ש דמה"ט יוציא דאין רצונה לעשות כן משום איסורא כנ"ל דלא מפרש לה בהפרה דרך תנאי אבל להטור יהיה מוכרח דליכא איסור אמנם יש לדחות דאביי יסבור כמתניתא שתמלא כדים מים, ושמואל דמפרש שתהא ממלאת ונופצת ס"ל כפי ההלכה בגיטין דע"מ שתאכלי בשר חזיר התנאי קיים, גם לפי דברי הראשונים הנ"ל י"ל דמיירי באיילונית והכיר בה דאינה ראויה להתעבר וליכא איסור השחתת זרע ונ"ל ראיה לאסור מסוגיא דנדה (דף מ"ב) ורבא אקרא קאי והכי קאמר כי כתיב ורחצו במים בשאינה מתהפכת, ולכאורה דחיק בקרא בגוונא דחיקא כזה, ולא בפשוטו דהפליטה זרע במוך או שכיבדה ביתה בחמין כדמשמע להדיא פ"ח דמקוואות מ"ד, דבכבדה ביתה וירדה וטבלה דמהני, אע"כ משום דאסורה לעשות כן, ודאי לאיסורא לא כתב קרא, ולאוקמי באיילונית ג"כ דחוק, ובאמת חידוש בעיני על המג"א (סי' תר"ו) דכתב בפשיטות באשה ששמשה תוך ג' ימים ליה"כ דתכבד ביתה בחמין, הא לדעת רובא דרבוואתא הנ"ל אסורה לעשות כן משום השחתת זרעו וצ"ע ידידו [עיין בהשמטות] עקיבא סימן עב עוד לו בענין הנ"ל מ"ש מעכ"ת נ"י שנית, להביא ראיה דמוך אחר תשמיש מותר דאל"כ יקשה מכל בדיקות אחר תשמיש בעסוקה בטהרות בריש נדה, הא אסורה לעשות כן משום השחתת זרעו לפום רהיטא דבריו תמוהים דהא אף להמתירים, היינו כיוון דאשה אינה מצווה על פ"ו אינה מצווית גם כן על השחתת זרע, א"כ ממילא לריב"ב דס"ל דאשה מצווית על פ"ו מצווית ג"כ על השחתת זרע, (זולת למ"ש בתוספי הרא"ש פ"ק דיבמות דאחר שיצא הזרע מהגוף תו לא מקרי השחתת זרע עיי"ש, אבל מדברי כל הראשונים לא נראה כן], א"כ עדיין יקשה לריב"ב הנך בדיקות איך משכחת להו, הא פשיטא דליכא חולק על הנך בדיקות אולם ת"ח שאמר מלתא כו', נ"ל לתקן דבריו, והיינו דלכאורה ליתא כלל להוכחת מעכ"ת, די"ל דלאו ודאי הוא דבבדיקת מוך תפסיד זרע ההריון, דאולי כבר נקלט הזרע ברגע אחר תשמיש ושוב אינו יוצא ע"י המוך, דאל"כ הנשים העוסקות בטהרות ובודקות אחר תשמיש איך יולידו, ועוד ראי' לזה דהרי לפי"מ דפירשו תוס' בכתובות בתחילה דברי רש"י דהא דשאר נשים אסורות היינו במוך לפני תשמיש דהוי כמשמש ע"ג עצים ואבנים, א"כ יקשה בהנך ג' נשים אמאי מותרות הא אפשר לתקן הסכנ' ע"י מוך אחר תשמיש, אע"כ דזהו ליכא ודאי דלא תתעבר דאולי קודם שימת המוך כבר נקלט הזרע, או דלא יבא המוך בכל פינה להוציא כל הזרע, ומה"ט לא עשו תקנה שתתהפך אחר תשמיש, דשמא לא תתהפך יפה, א"כ כיון דליכא בירור דע"י המוך תפסיד זרע ההריון דאולי כבר נקלט הזרע, גם אם עדיין לא נקלט אפשר שיהי' נקלט תוך ג"י ולא יושחת ע"י המוך, דאל"כ להרמב"ם דס"ל דכל הנשים צריכות בדיקה אחר תשמיש, יקשה מההיא דפרק בנות כותים, (נדה דף ל"ד) חסידים הראשונים וכו', א"כ י"ל דממילא אין כאן איסור, דהא כונת' רק לבדוק משום ראית הדם והוי לגבה השחתת זרע דבר שאינו מתכוון וליכא פסיק רישא דמותר, אבל במתכוונת להוציא הזרע י"ל דאסור, אבל מ"מ ההוכחה במקומה עומדת, דא"כ יקשה לר"י דס"ל דבר שאינו מתכוון אסור איך אפשר בבדיקה זו, לפ"ז י"ל דלריב"ב דאשה מופקדת על פו"ר וממילא אסור' בהשחתת זרע ס"ל כר"ש דדשא"מ מותר מש"ה מותרת בבדיקה זו ור"י דס"ל דבר שאינו מתכוון אסור ס"ל באמת כרבנן דריב"ב דאשה לא מפקדה אפו"ר ואינה מוזהרת על השחתת זרע, א"כ ע"כ מוכח דלדידן דאשה לא מפקדה אפו"ר מותרת גם בהשח"ז, דאל"כ אלא דמ"מ הוא מצווית על השח"ז שלו לכ"ע, א"כ ישאר הקושיא לר"י דס"ל דבר שאינו מתכוון אסור איך אפשר בבדיקה זו, ואם כן יש מקום לדברי מעכ"ת נ"י אמנם לפ"ז יקשה על דעת הר"י בתוס' כתובות דגם אחר תשמיש אסורה במוך ולכ"ע איך הותרה הבדיקה הנ"ל וכל מה שיתרץ מעכ"ת על קושיא זו, יתרצו הראשונים הנ"ל אשר הוצאתי מדבריהם דג"כ ס"ל לאסור במוך אחר תשמיש, ואין מזה סתירה על דברי ובעיקר הקושיא נלענ"ד דהא הבדיקה עד מקום שהשמש דש, וגם זה בקושי גדול כמ"ש הב"י (סי' קצ"ו) והיינו בית החיצון, א"כ אפשר דבזרע שיצא מבפנים לבית החיצון נשחת ואינה ראויה להתעבר מזה רק ממה שנשאר בפנים, שהטיפה הברורה נכנס בפנים במקום צר בגיד הדק ושם נתבשל הזרע ונקלט תוך ג"י וא"כ אינה משחתת בבדיקה במוך, דאין המוך מגיע לזרע