רבי עקיבא איגר ח

פסקים סימן א לידידי האלוף הקצין רבי ליב בנייאוואדיל: על אודות בני ביתו ששכחו להזכיר של חג בברכת המזון וחזרו וברכו, וטען על זה המרומם ר' טעביל שו"ב ואמר שפעם אירע לו כן בבחרותו, בבית הרב דק"ב, והורה לו שלא לחזור ולברך: יפה עשו במה שחזרו וברכו, ואין ספק שזה ר' טעביל שכח מרוב הימים עובדא היכי הוי, ומה שאירע לו היה בר"ח ולא בי"ט, וחילוק זה בין י"ט לר"ח מבואר בפרק ג' שאכלו (דף מ"ט) ואין צריך לפנים: ועכ"ז אלו נשאלתי אנכי על ככה, כמדומה הייתי מורה ובא, דכל מרבית ביתו אנשים יחזרו לברך, אבל לא הנשים והבנות: וטעמא דידי משום דיש לי לדון דאשה מותרת להתענות בי"ט, דאיסור תענית בי"ט נראה שהוא מדין עונג, וכן הוא ברמב"ם, והרי מצות עונג הוא בכלל מצות עשה דעצרת תהיה לכם, דדרשינן מניה חציו לד' וחציו לכם, וא"כ לא תהא מצוה זו עדיפא מכל מ"ע שהז"ג שנשים פטורות, ומה דאשה מחוייבת במצוה די"ט הוא רק בלא תעשה דלא תעשה כל מלאכה, אבל לא במצות עשה דיו"ט, וכמ"ש תוס' בקידושין (דף ל"ד ע"א ד"ה מעקה) ואף להר"ן שם דחייבות גם בעשה דיו"ט מ"מ זה רק בעשה דשביתת מלאכה משום דתמיד איתא גם לאו בהדי העשה, אבל בעשה דאין בה לאו פטורות ועי"ש, וכיון דאינה במצות תענוג מותרת להתענות, וממילא אם שכחה להזכיר של יו"ט בבהמ"ז א"צ לחזור ולברך, דהוי י"ט גבי דידהו כמו ר"ח לגבי דידן: זולת בליל א' דפסח דמחוייבות במצה מהקישא דכל שישנו בבל תאכל חמץ, וכן בשבת אם שכחה לומר רצה, דכיון דמחוייבת במ"ע דקידוש מהקישא דזכור ושמור מחוייבת ג"כ בכל מ"ע דשבת, כמ"ש הר"ן פרק כל כתבי וז"ל שם, כתב ר"ת דנשים חייבות בג' סעודות וכן לבצוע על שתי ככרות שאף הן היו בנס המן, ואין צורך שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין כדילפינן מזכור ושמור את שישנו בשמירה ישנו בזכירה, ובכלל זה הוי כל חיובי דשבת עכ"ל, וממילא מחוייבת ג"כ במצות עונג דשבת ואסורה להתענות, ע"כ צריכה לחזור ולברך כנלע"ד: [עיין בהשמטות] עקיבא גינז מא''ש סימן ב לידידי הרב רבי אברהם בק"ק ווילנא אשר דרש כבודו בעד הסופר מומחה דק"ק סלאנימא להודיעו מהו השמועה ששמע בשמי שאין דעתי נוחה במנהג הסופרים בעבוד הקלפים לשם ס"ת ותפילין ומזוזות: למלאות רצונו וגם שלדעתי מצוה רבה היא לפרסם הדבר, אומר לו ששאלתי להסופרים במדינתי ובמדינות הקרובות אלי, איך נוהגים ליקח לכתיבת גיטין מהקלפים המעובדים לס"ת, דהוי הורדה מקדושה לחול, וזהו אסור אפילו בהזמנה דבגוף הקדושה הזמנה מילתא היא כדאי' ס"פ נגמר הדין (דף מ"ח): הן לכתוב תפילין על קלף המעובד לשם ס"ת אף דהוי הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, נראה לכאורה דשרי, מדקאמר במנחות (דף ל"ד ע"ב) ולמ"ד הזמנה מלתא דאתנו עליה מעיקרא, וקשיא לי בגוה, הא בגוף הקדושה לכ"ע הזמנה מלתא ואיך שייך לשון ולמ"ד הזמנה מלתא הא כ"ע מודו בזה, וצ"ל דמ"מ לדידן דקיי"ל בעלמא לאו מלתא, גם בגוף הקדושה דמלתא היא לא חמיר כ"כ לאסור להורידו לקדושה קלה, ופרט זה עדיין צ"ע, אב"ה עיין בסמוך סי' ג'.] אבל לכתוב גט שהוא הורדה לחול זהו וודאי אסור: והגידו לי שבשעה שמניחין העורות בסיד אומרים שיהא מעובד לשם ס"ת או תפילין ומזוזות וגיטין כפי מה שיבחרו אחרי כן, ואמרתי להם שמה שהם חושבים לתקן בתנאם למען שאותו קלף שיקחו לגיטין, לא יהא נתעבד מעולם לשם סת"מ אינו נכון בעיני כלל, דהא אם נימא דהוי כמתנה בשעת עיבוד דאותו שאקח לכתוב עליו ס"ת יהיה עבודו לשם ס"ת, ומה שאקח לכתוב עליו גט יהיה חול, א"כ מה שכותבים על קלפים אלו ס"ת ותפילין ומזוזות לא הוי מעובד לשמו, דנצטרך לומר דזהו שכותב עליו ס"ת הוברר הדבר שנעבד לשם ס"ת, והרי אנן קיי"ל בדאורייתא אין ברירה. ולזה הוריתי להם לעשות כך, שיעבדו הכל לשם ס"ת ויתנו בתחילה שיהא בידם לשנות לכתוב עליו דברי חול, דתנאי מהני בזה ממני עקיבא בן מ"ו הרב רבי משה גינז: סימן ג' אחרי הימים מצאתי כדברי, בתשובת עבודת הגרשוני (סימן ס"ה) ועי"ש שכתב דאפילו משום כתיבת תפילין צריך להתנות, דבלא"ה אינו רשאי לכותבן על עור המעובד לס"ת דהוי הורדה, וכיון דקיי"ל (סוף פרק נגמר הדין) דבגוף הקדושה הזמנה מלתא היא ואסור להורידו לחול, ה"נ אסור להורידו לקדושה קלה והביא ראיה ממסכת מנחות (דף ל"ד ע"ב) ולמ"ד הזמנה מלתא היא דאתני עלי' מעיקרא, הרי דלמ"ד הזמנה מלתא גם להורידו לקדושה קלה אסור, וה"ה לדידן בגוף קדושה עיי"ש: ולדידי היה נראה ממקום זה עצמו ראיה להיפוך מדאמרינן ולמ"ד הזמנה מלתא היא והא בגוף הקדושה לכ"ע הזמנה מלתא היא, אלא וודאי דלדידן דקיי"ל הזמנה לאו מלתא, אף דבגוף הקדושה מלתא היא מ"מ לא חמיר כ"כ שיהא אסור אפילו להורידו לקדושה קלה, וכנ"ל: אבל באמת זהו דוחק גדול, דלמ"ד הזמנה מלתא היא אסור להורידו גם לקדושה קלה ולמ"ד לאו מלתא אף דבגוף הקדושה מלתא היא מ"מ מותר להורידו לקדושה קלה, דמה הפרש בין זה לזה: ונלע"ד דאף דאנן קיי"ל דבגוף הקדושה הזמנה מלתא היא היינו למה דקיי"ל בעגלה ערופה ירידתה לנחל איתן אוסרתה ילפינן מינה דבגוף הקדושה הזמנה מלתא היא, אבל למ"ד דעריפתה אוסרתה ממילא גם בגוף הקדושה הזמנה לאו מלתא היא, ומש"ה שפיר אמרינן ולמ"ד מלתא דהא גם בגוף הקדושה לאו לכ"ע מלתא היא וביותר דמרא דשמעתא שם במנחות מה דפרכינן מיניה הוא ר"י ועליה משני הא בעתיקתא הא בחדתא, ור"י סובר בחולין (דף פ"ב) דעריפתה אוסרתה, ולדידיה גם בגוף הקדושה הזמנה לאו מלתא ועלה אמרינן ולמ"ד הזמנה מלתא, היינו לאביי וכן למאן דס' ע"ע ירידתה אוסרתה וממילא בגוף הקדושה הזמנה מלתא, משכחת לה באתני מעיקרא: ואולם הא באמת סוגיא דסנהדרין, דאמרינן רבא מ"ט לא גמר מע"ע, הוא תמוה דהא רבא ס"ל בכריתות דעריפתה אוסרתה וא"כ גם בע"ע הזמנה לאו מלתא, ובתוס' שם הקשו כזה, אבל לא ידעתי למה צורך הקדימו דרבא ס"ל דהלכה כר"י בר מהני תלת, הא במפורש ס"ל לרבא בכריתות דעריפה אוסרת ותרצו דהכי פרכינן מ"ט לא גמר מע"ע דהזמנה לאו מלתא, ולכאורה תמוה דא"כ מה משני שם משמשים ממשמשים גמר לאפוקי ע"ע דגופה קדושה הא מ"מ איכא למילף ובמכ"ש כיון דאפילו בגוף הקדושה הזמנה לאו מלתא כש"כ בתשמישים ולזה היה נראה דמה דמשנינן משמשים ממשמשים גמר היינו דבאמת ס"ל דרק במשמשים לאו מלתא לאפוקי ע"ע דגוף קדושה, וא"כ אי הוי אמר רבא דילפינן מע"ע היה במשמע דאפי' בגוף קדושה הזמנה לאו מלתא, ובאמת זה אינו, דלענין גוף קדושה ילפינן לחומרא מע"ז עצמה דבע"ז הזמנה מלתא,, מש"ה אמר דגמר מע"ז דיהיה כי התם, דבמשמשים לאו מלתא ובגופא מלתא, והוא נכון לכאורה [ועדיין קשה על מה שכתבו התוס' שם כה"נ באידך פירכא אביי מ"ט לא גמר מעכו"ם היינו דנילף מעכו"ם עצמו דהזמנה מלתא