רבי עקיבא איגר עג

חבירו מנכסיו ונתערב דבטל ברוב כיון דאין ביד המודר למשאל עליו, ונדרים לא מקרי דבר שיל"מ רק לנודר עצמו, וכ"כ בלח"מ (פ"ב ה' ט"ז מהל' נדרים) והכי דייקא לישנא דהשלחן ערוך (סי' רט"ו ס"י). אב"ה זכורני שלפני שנים רבות בהיותי ביריד ווארשא ראיתי בש"ע יו"ד של אחי הרב המפורסם מה' שלמה ני' שכתב על הגליון בש"ע (סי' רי"ו סוף סעיף ב') וכן אם אמר קונם פירות האלו על פלוני אסור בחלופיהם ובגידוליהם, וכתב עלה הש"כ (ס"ק ז') בזה"ל על פלוני אסור בכל אופן שנתבאר כמו שאסר על עצמו, וטען על זה אחי שי' בגליון דהא אחד מן האופנים שנתבאר הוא דבאמר פירות אלו עלי אם הוא דבר שזרעו כלה גידולי גדולים מותרין, אבל הגדולים עצמן אסורים, וכתב על זה הרמב"ם ולמה לא יבוטל האיסור בגידולים שרבו עליהן, שהוא דבר שיל"ם ואינו בטל ברוב (העתיקו הש"כ שם סק"ג) והרי זהו נכון באומר קונם פירות אלו עלי דבידו להתיר, אבל באומר קונם פירות אלו על פלוני דאין ביד פלוני להתיר, מהראוי דגם גדולים עצמן יהיו מותרים דעתה אינו דבר שיש לו מתירין, וא"כ אינו בכל אופן שנתבאר]. סימן סו לידידי חביבי מחותני הרב רבי ליב נ"י בעה"מ ספר היד החזקה ראב"ד דק"ק ליסא ע"ד שאלתו במרתף השכורה לו מנכרי והמפתח אצל מעלתו אך יש להנכרי המשכיר זכות ורשות להניח שמה חפציו, ובשעה שרוצה להשתמש צריך לשאול המפתח מן מעלתו אם חייב בעשיית מזוזה כיון דשכירות קניא מקרי ביתך. או כיון דנכרי התנה מתחילה שיש לו רשות להשתמש שם מקרי שותפות נכרי ופטור ממזוזה: הנה מ''ש רומפכ"ת לחייב במזוזה משום שכירות קניא, טעה בזה דלא מן השם הוא זה דקיי"ל שכירות לא קניא לענין הגוף רק לפירות והא דשוכר בית לאחר ל' יום חייב במזוזה, היינו או דמזוזה חובת הדר הוא ולא בעי ביתו שלו לגמרי והא דתוך ל' יום פטור משום דעד ל' לא מקרי בית דירה שלו, או דבאמת מדאורייתא גם אחר ל' פטור דבעינן ביתך דידך וליכא ורק מדרבנן חייב דמחזי כשלו כיון דדר בה יום, וב' סברות אלו כתבם תוס' מנחות (דף מ"ד) ד"ה טלית שאולה וכו' וממרוצת דבריהם שם נראה דס"ל עיקר כסברא ב' הנ"ל, דמאורייתא גם אחר ל' פטור וכ"כ בפשיטות תוס' ע"ז (דף כ"א ד"ה והא אמר רב משרשיא) וכ"כ הרא"ש בהלק"ט: ונ"ל דשותפות נכרי וישראל י"ל דתלי בשתי סברות הנ"ל, דאם אמרינן דלא בעי ביתך דידך ממש ותליא רק בדירה וחובת הדר היא לשמרו ה''ה שותפות נכרי חייב במזוזה דסוף סוף שמירה בעי כיון דדר בה, אבל אי אמרינן ביתך דידך בעי י"ל דשותפות נכרי פטור דלאו ביתך מיוחד הוא כמו כל הני דריש פרק ראשית הגז עי"ש: ובזה מיושב מה דפסק בפשיטות הרמ"א (סי' רפ"ו ס"א) דשותפות עכו"ם פטור ממזוזה והוא מהמרדכי פ"ק דע"ז והרי הב"י שם הביא דברי הרשב"א בחי' לחולין דשותפות נכרי חייב במזוזה והיאך לא חשש הרמ"א להחמיר ולפמ"ש ניחא, דטעמא דהרשב"א דמחייב כסברא א' הנ"ל דלא בעי ביתך ממש, וא"כ למסקנת תוס' והרא"ש דשוכר אף לאחר ל' פטור מה"ת דבעי ביתך דידך, ממילא שותפות נכרי פטור וכנ"ל, מש"ה הכריע כן הרמ"א כיון דדעת תוס' והרא"ש גם כן כהמרדכי בזה: ונ"ל לדייק דגם רש"י ס"ל דשותפות עכו"ם פטור ממ"ש ביומא (דף י"א) ד"ה הני אבולי דמחוזא שערי העיר ששמה מחוזא והיו רובן ישראל, משמע דבמחצה על מחצה ומכ"ש רובן עכו"ם הי' פטור, וע"כ משום דשותפות נכרי פטור ממזוזה. ומתוך מה שכתבתי יתבאר לנו דמ"ש הש"כ שם (ס"ק כ"ח) מה"ט י"ל דחייב במזוזה דבשעה שהישראל משתמש כולו שלו לגמרי וז"ל פטור ממזוזה שאינו נקרא עדיין דירה עכ"ל, הן דברי תימא דתוס' לא כך כתבו ביומא רק לאותו צד דשוכר מדאורייתא חייב, אבל למאי דקיי"ל שוכר לעולם פטור דאורייתא ולאחר ל' יום מדרבנן הוא דחייב דמחזי כשלו, ממילא הא דתוך ל' יום פטור דאוקמי אדינא, ואפשר לדחוק בכוונת הש"כ דס"ל כסברתינו דשותפות נכרי תליא בב' סברות הנ"ל וס"ל להש"כ ג"כ מדהשמיט המחבר ברסי' הנ"ל דעת המרדכי שהביא מרן בבד"ה דשותפות עכו"ם פטור משמע דס"ל לחוש לדעת הרשב"א דשותפות נכרי חייב וא"כ ע"כ ממילא דחושש להך סברא דשוכר חייב אחר ל' מה"ת, מש"ה הוצרך הש"כ ליתן תבלין לדעת המחבר הא דתוך ל' פטור, דהטעם דעדיין אינו נקרא דירה, אך רחוק הוא בכוונת הש"כ. גם נ"ל באמת הא דפסק בבד"ה כהרשב"א היינו משום דלא ס"ל כסברתינו לתלות דין שותף נכרי בדין שוכר אם חייב מדאורייתא דא"כ לא היה לו להכריע כהרשב"א נגד המרדכי כיון דמסתייע להמרדכי דעת תוס' ורא"ש הנ"ל, וא"כ קיימינן דדעת המחבר ג"כ דס"ל לעיקר כמסקנת תוס' והרא"ש דשיכר פטור לעולם מה"ת דבעינן ביתך דידך, ורק מדרבנן חייב אחר ל' דמחזי כשלו, וא"כ תוך ל' אוקמוה אדינא, ודברי הש"כ אינם עולים יפה לענ"ד: ולכאורה למ"ש הג"א ספ"ק דע"ז דאם שכרו בית מנכרי אסור להניח להביא ע"ז לתוכו דשכירות קניא קצת והובא לדינא בש"ע יו"ד (סי' קנ"א בשם י"א) א"כ מהראוי דשוכר בית יתחייב מדינא במזוזה דמקרי ביתך ולומר אף דקניא קצת מ"מ מקרי ג"כ דמשכיר והוו שותפים, מ"מ בשוכר בית מישראל יתחייב דהא פשיטא דשותפים ישראל חייבים במזוזה, גם אף בשוכר מנכרי היא גופא יקשה כי היכי דממעטינן במזוזה מביתך למעט שותפות נכרי, הכי נמי בקרא דלא תביא תועבה אל ביתך נמעט שותפות נכרי וממילא שוכר מנכרי ג"כ הוי כשותפות נכרי וכנ"ל, אמנם בלא"ה קשה גבי ציצית דלהדיא ממעטינן ולא שאולה נימא דקני קצת, דשואל לא גרע משוכר ומקרי כסותך וצ"ע והנה בנ"ד בפשטא דמלתא הוי שותפות נכרי, דמ"ש מעכ"ת נ"י דהוי רק כשאול לעכו"ם, לו יהיה כן אף שאול בקנין להשתמש בו מקרי שותף דשואל כשוכר לכל דבר: אמנם מה דיש לדון דכ"ז אם היינו דנין דשכירות קניא ומדאורייתא חייב לאחר ל', א"כ הי' בנ"ד מקרי שותפות נכרי, אבל למה דקיי"ל דשכירות ל"ק ורק אחר ל' חייב משום מראית עין דמחזי כשלו, א"כ ברור בבית שכולו לישראל והשכיר או השאיל לנכרי לדור עמו בשותפות דחייב במזוזה לא מקרי שותף נכרי דהא שכירות לא קניא ומקרי כולי' דישראל, א"כ י"ל בנ"ד דשימושו דישראל מחזי כאלו הבית שלו ממש, אבל השימוש דנכרי לא מחזי כשלו כיון דהמפתח ביד הישראל וא"א לו לילך לשם בלי דעת ישראל, א"כ י"ל דמחזי כאלו כולו דישראל והשאיל או השכיר לנכרי להשתמש בו ג"כ חייב במזוזה, (ויש תבלין לזה מלישנא דרש"י ביומא הנ"ל דקשה לכאורה מה בכך דהוי רוב ישראל, הא מ"מ הוי שותפות נכרי מכח מיעוט נכרים שיש להם חלק בדירה זו לצאת ולבא דרך שערי העיר, וצ"ל כיון דמסתמא נקרא על שם הרוב מחזי כאלו כל העיר דישראל וניתן סתם רשות לנכרי לדור בה ולצאת ולבא, והוי כשוכרים או כשואלים מישראל, ועדיין צ"ע], אך מ"מ מה"ת לנו לבדות סברא מדעתינו דמכח המפתח לא מחזי שימוש עכו"ם כשלו רק כשוכר, דמאי ראיה זו דאולי כשקנו הבית בשותפות התנו כן ביניהם שיהי' הנאמנות לישראל, וכיון דד"ת שוכר פטור ממזוזה א"כ אין אנו אחראין להחמיר בדרבנן בלי ראיה מפורשת ועדיין יש לדון בנ"ד אם המרתף אין בה דין חלוקה ופעמים זה משמש בכולה ופעמים זה, א"כ בנדון כזה אם הי' באמת של ישראל ונכרי בשותפות הי' מקום לדון דחייב במזוזה, למ"ש הר"ן נדרים רפ"ה דכה"ג קיי"ל יש ברירה וזה משתמש בשלו וזה בשלו כיון דרובו מתברר מעיקרו ומיעוטו בסופו עיי"ש, א"כ ואם הי' הדין כן ממילא ה"ה בישראל ונכרי ששכרו בית בשותפות