רבי עקיבא איגר רצ

שם ד"ה ולפי ובדרך סמוך מיעוט לפלגא והכא ל"צ עלה מדין ס"ס דהא לפי"מ דנקטינן עתה דבחורבה דמתא כשר דברוב כשרים מכשר ר"י ממילא מכח סמוך מיעוטא לפלגא דהוי רוב מהני. שם סוף ד"ה אף, וא"כ ע"א נאמן: ואף דעדיין יש לי מקום עיון בזה אי חללות אינו בכלל דבר שבערוה, מ"מ י"ל דדוקא בההיא דט"ז הנ"ל דאיתחזק לפנינו והיינו דנין לבירור שבנה הוא, וסוקלין ושורפין על החזקות זהו מקרי דבר שבערוה, מש"ה צריך ב' עדים, אבל בנ"ד דהוי רק מחמת שוי' אנפשי' חד"א לא מקרי דבר שבערוה, ומהני ע"א דאמר מיד שאומר כן מחמת הכרח מאחיו, ומעולם לא שוי' אנפשי' חד"א. סי' פח ד"ה אף לא חשש לזה עי' לקמן דף ק"א מה שפקפקתי עוד על דברי הר"ש מנבייל ע"ש דף פ"ז ע"ג. סי' קא ד"ה מ"ש סוף סוף הא לא הימנו עלה, וכעין זה בתשו' צ"צ שהבאתי בתשובה סי' פ"ו דף ס"ב סוף ע"ב. סי' קי סוף ד"ה והנ"מ: עמ"ש בתשובתי חלק זה (סי' קכ"ח) דיש לדון דא"נ להעיד על עובר וא"כ בנ"ד שהכחשתו הי' בעודה מעוברת לאו שם עד עליו: קיג ד"ה ולומר דרך מצותיך: ועדיין לא נתיישב כל צרכו בההי' דיומא (דף ע"ד ע"א) והא משחק בקובי' דמדאורייתא מחזי חזי כו' שאני התם דכתיב אם לא יגיד וכו' ובזה יקשה איך פסק ותני דשבה"ע א"נ במשחק הא משכחת בהשביעה לו להעיד שמת בעלה דאם מגיד מועיל, דגזלן דרבנן כשר לעדות אשה, וגם שם עד עליו דהא מדאורי' מחזי חזי שם \ד"ה יהי' איך שיהי' ואנן פסקינן כהרמב"ן: ובני חמודי הגאון ר' שלמה נ"י טען דזה אינו ברור דהא הח"מ ס"ק י"ז מסתפק בעד כשר שהעיד מפי פסול די"ל דהשני נאמן והכא דר"ש העיד מפי האשה מערלא אף דמכחישתו הוא נאמן, והדין עמו, דאף דהח"מ נקט בלשונו אם עד כשר מעיד בשם עבד או שפחה, מ"מ ה"ה במעיד בשם אשה דלא מצינו חילוק בפסולים בין אשה לעבד ושפחה, ובאמת טעמא לא ידענא אמאי נקט הח"מ עבד או שפחה ולא נקט בשם אשה, או בסתם בשם פסול, ובזה הי' אפשר לומר דלא רצה למנקט סתם בשם פסול דהי' משמע פסול היינו גזלן דרבנן דחשוד לשקר, בזה הספק דהשני נאמן, אבל מ"מ אמאי נקט שפחה ולא אשה דעלמא, ובעיקר דברי הח"מ אלו הרהרתי מכבר, דהנה הח"מ שם כתב ויש להסתפק אם היא אמרה בשם שפחה ואח"כ באה השפחה והכחישתה, וכן אם עד כשר בשם עבד ושפחה וכו', והספק הראשון אינו מובן לי, דהא שתיהן המעידים בשם פסול, דהא בודאי אין חילוק בפסולין בין אשה לשפחה, והראשונה נאמנת דודאי אין להסתפק דדילמא דדינא דהרמב"ן רק בפסול שמעיד מפי כשר ולא בשניהן שוים דזהו בודאי אינו, דמדנקטו וכן הדין בכל עמפ"ע, משמע ודאי דגם בשניהם שוים, ובהיות שכן יש לי לדון על הספק הב' דהח"מ הנ"ל, כיון דראיית הרמב"ן רק מסוגי' דכתובות, דאמרה פלוני חכם טיהר לי הכתם והתם הוי פסול מפי כשר, ומנ"ל להרמב"ן דגם בשניהם שוים הראשון נאמן, וע"כ דלא ס"ל להרמב"ן לחלק בזה, כיון דהטעם דכיון שבא מכחו דהראשון הראשון נאמן אין לחלק בין מעיד כשר או פסול, א"כ ה"ה בכשר מפי פסול, ואולי באמת מחמת ספיקא דהראשון דהח"מ דאינו מובן כלל דבשניהם שוין שודאי ס"ל להרמב"ן דהא' נאמן ובהכרח דכוונת הח"מ כיון דסתם עבדי' ושפחות פרוצים, המה בכלל חשידי קצת לשקר, בזה מסתפק אי הראשון נאמן, ואם נימא כך משמע דאידך ספק בנוי ג"כ ע"ז, ובדרך דאף אם נימא דבאשה דג"כ פסולה, העבד או שפחה נאמן, מ"מ בעד כשר ממש י"ל דעבד ושפחה א"נ, אבל במעידה מפי אשה דעלמא דאין חשש להעיד בשקר אלא דהתורה פסלה מגזה"כ היא נאמנת, וצ"ע סי' קיד בסוף ד"ה והנה, ומ"מ יש לצדד כיון דהכחשתו היה בעודה מעוברת, עדות על העובר לא כלום הוא, עמ"ש בסדר הזה סי' קכ"ח. סי' קכא ד"ה ודרך גררא: א"ז רב נדפס מהגאון רבי פנחס זצ"ל ספר פנים יפות על התורה כתב בפ' נח דאזהרה דיום ולילה לא ישבותו היא רק שלא יהיו שובתים כל היום ולילה שלאחריו, והא דכתבו תוס' סנהדרין הא דהלאו דהיום ולילה לא ישבותו אינו בכללא דנאמרה ולא נשנית דלישראל נאמרה, דהרי נצטוו ישראל לשבות, אף דאפשר לקיים בדרך הנ"ל, מ"מ מכמה דרשות מקראי מוכח דאפשר שיחולו שבת ויה"כ סמוכים זה לזה וצריך לשבות יום ולילה שלאחריו עיי"ש, ולפ"ז י"ל דא"צ למחות לשפחות שלנו מלשבות בשבת כיון דעושין מלאכה בע"ש ובמ"ש, ואולם לענ"ד אין קיום לדברי הגאון הנ"ל, דא"כ עדיין יקשה לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת עי' במ"ל רפי"ח מה' שבת דידן אם לר"י במלאכת שבת ג"כ ח"ש מה"ת, אבל עכ"פ לר"ל בודאי מותר] א"כ אף ביה"כ ושבת סמוכים להדדי אפשר לקצור ביום השבת כחצי גרוגרות, ובלילה שלאחריו בליל יה"כ חצי גרוגרות, דלגבי כל א' הוי. ח"ש, דשבת ויה"כ אין מצטרפין כדאיתא במתני' דכריתות ומצד אזהרה דיום ולילה לא ישבותו מצטרפים להקצירות לכגרוגרות, ולא שבתו יום ולילה שלאחריו מבלי עשות מלאכה בהם. סי' קכט ד"ה גם אם להחזיק העבירה אף דמ"מ אף דלא מהני עבר אמימרא דרחמנא על שהמיר, מ"מ כיון דשורש קפידא דרחמנא ענין תמורה אמרינן דלא מהני ונתקן שורש הענין, אלא דלקו על שעבר אמימרא דרחמנא וצריך קרא דוהי' הוא ותמורתו לאורויי דבזה עבד מהני, משא"כ בנ"ד בנתנה ליכא עבירה רק חילול שבועתו שלא ליתן והרי נתן, בזה אי עביד מהני. שם ד"ה גם הא זה רק מדרבנן: ומה דלא הוכיח הרי"ף הנ"ל מהך דמכר בשבת מהני. די"ל כמ"ש הש"ך כיון דמכירה הוא דרבנן ומה"ת מהני מכירתו חייב ד' וה' ואף אם מדרבנן לא מהני שם ד"ה וביותר ובהא אביי מודה: אף דבתמורה דאם לא מהני נתקן העבירה ואפ"ה צ"ל קרא דבלאו קרא דוהי' הוא ותמורתו היה הדין דעבד מהני היינו דהתם לא נתקן כל העבירה, דע"מ עשה שלא כדין לעבור אמימרא דרחמנא אלא דלא לקי בשביל זה, אבל מ"מ עשה שלא כדין, אבל במקדש בא"ה דהעבירה רק דאסור להנות מערלה וכדומה, ואם נידון דלא מהני ואינה מקודשת לא נהנה ולא נעשה שום ענין עבירה שם בסוף דיבור זה, א"כ במאי פליגי: ומ"מ אינו מוכרח, די"ל דיש בזה ג' צדדים, היכי דאם לא מהני לא נעשה שום עבירה כמו במקדש באיסורי הנאה לכ"ע א"ע לא מהני [וכעת מצאתי שכ"כ בטורי אבן בר"ה דף כ"ח] והיכי דלא נתקן כלל ע"י דלא מהני כמו בנ"ד דנשבע שלא ליתן י"ל דלכ"ע אי עביד מהני, ופלוגתייהו דאביי ורבא רק בכעין תמורה דנתקן שורש העבירה) אבל מ"מ הוא עבר אמימרא דרחמנא, בזה פליגי דלאביי דא"ע מהני, ולרבא לא מהני שם נימא א"ע לא מהני היינו אף דבשעה שנותן הגט אינו עובר, מ"מ נימא על מעשה הכתיבה דלא מהני ויהי' כאלו כתבו קוף בעלמא דלא מהני לגרש בו שם סוף ד"ה גם ופרכינן בתמורה רק מאלמנה לכה"ג דהעבירה הוא קדושין דעובר בלא יקח נימא דלא מהני ונתקן דליכא קיחה: שם ד"ה ומה דגירושין איתקש למיתה: ואינו מוכרח, די"ל דההיקש למיתה היינו דכמו דמיתה יש כח להפקעתה מרשות בעל אף גירושין מפקעת מרשות הבעל והאישות דידה לא נתחזק לומר דאין הגט מפקיע, והיינו באונס דלא נידון דהתורה חזקה לאישות דידה, דהגט לא יפקיע, משא"כ בשבועה דמצד אחר הוא דלא מהני משום עבירת שבועתו ולא משום תוקף האישות, בזה ל"ל הקישא למיתה סי קלג ד"ה והנה יש דדברי הנ"י תמוהים, אמנם נראה מדברי הנ"י וכן מדברי הר"ן בחידושיו במה דכתבו דלא ילפינן קטן מקטנה היינו דקטן אין לו יד מה"ת ותקנו לי' רבנן דיהי' לו יד, ורק במה שאוחזו בידו, אבל שיהי' חצירו כידו לא תקנו לי', מבואר דס"ל דבאיש גדול באמת חצר הוי יד, ולזה שפיר תירצו דחצר קונה למציאה מדין יד אף דאינו עומד בצידו דכל שמשתמרת למי שזכות לו הוי יד אריכתא, ואולם להרי"ף