רבי עקיבא איגר רעב

בקשו תוס' בסנהדרין דס"ל בההיא דלאסרה על בעלה זו באנו דיאמרו דלפוסלו לעדות באנו ותירוצ' לא יספיק בשאר דברים בחילול שבת וכדומה ומה דנתרץ בעלמא נתרץ גם בזה במאורסה: ומ"ש חתני נ"י להקשות דאם הניסותין הן העדים הא א"י להזימם דהוי ג"כ הכחשה, רגיל אני לומר במה שהקשו כזה על הרמב"ם מפלוני רבעני לאונסי וכן ממיפך והזמה, דסברת הרמב"ם כיון דלגבי הלוה הוי הכחשה שאומרים עמנו הי' הלוה, והוי כל כת בספק פסול, אין כת זו יכולים להזים כת אחרת וכאלו הוכחשו בפעם אחת בענין אחד וזהו שייך רק אם הם ב' ענינים שאומרים אתה והלוה הי' עמנו אבל אם הכחשה יוצא מתוך ההזמה ל"ש כן. סימן ריג ומה שהקשה חתני ידידי נ"י דלתני במתני' דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות, דתולין בס"ת ואין תולין בתפילין. הר"ן בתשובה סי' צ"ט כתב זה דרך פירוש בירושלמי תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות, דזה דרך קושיא דלחשוב הא במתני', וע"ז מתרץ בירושלמי דבאמת אין חילוק ביניהם עיי"ש. תו תמה חתני נ"י על תירוץ ראשון דתוספת מנחות (דף ל"ב) דלא מיירי בדבר שכתובים בו, דמה יענו לקושיית הירושלמי דלחשוב כתב בשני עורות לענ"ד הא הירושלמי לא תירץ כלום ויסברו התוספות דבאמת זהו התירוץ דלא חשיב בדבר שכתובים בו, והירושלמי הו"מ להקשות דתפילין על הקלף, גם נ"ל דדוקא פסולו דגויל דפסולו בגוף הדבר שכותבין עליו מזה לא מיירי אבל בכתב על ב' עורות דהעורות בעצמותן כשרים אלא דהכתב צריך שלא יהיה נחלק בשני מקומות, יש לומר דמקרי פסולו בכתב ומה שתמה על רש"י מגילה ד"ה לתופרן בגידין בתפילין ומזוזות דנתפרים בגידין הא מזוזה פסול על ב' עורות, ראיתי רשום בגליון הש"ס שלי על רש"י הנ"ל עי' תשובת חוות יאיר (סי' קצ"ב אות י"ג) ושם עמד לתמוה בזה. ומ"ש ידידי חתני נ"י דאפשר דס"ל לרש"י דבתפרן מקודם הכתיבה כשר במזוזה וכן דקדק מלשון הרמב"ם כתבה בשני עורות ותפרה, כמדומה לי שגם אנכי כבר העירותי בדין זה בתשובה נדון לדבק עור חתוך בתמונת שין על תפילין ש"ר, והוא בכתובים בפנקס שביד בני חותנו הגנ"י ומחמת טרדות היום במשתה ושמחת פורים א"א לשעשע אתו יותר בדברים. בקשתו להזכיר בתפילה את שם זקינו מחותני הגביר מוהר"ש נ"י, הנני למלאות בל"נ כה ישמע ד' לקול בקשתינו, יחלימהו וירפאהו מהרה ויחדש כנשר נעוריו, ידידו חותנו דו"ש. סימן ריד לידידי הרב רבי אייזיק גרשון ג"י דיין מצויין בק"ק ליסא הקטן עקיבא מה ששמע מעכ"ת הרב נ"י בשמי קושיא בנזיר (דף י"ח ע"ב) גופא נטמא בז' וכו' נטמא בח' וחזר ונטמא בח' וכו' לא סיימוהו קמיה דמעכ"ת יפה וקושייתי כך הי' דלמאי נקט וחזר ונטמא בח' הלא הך חידוש דין הוא ג"כ בלא חזר ונטמא דא"צ להביא ב' קרבנות דהא קתני נטמא בשמיני והיינו בשמיני לטומאתו וא"כ חייב הוא ב' קרבנות מצד טומאה הראשונה ומצד טומאה שנטמא בח' וליתני דמביא קרבן על כל אחד, והיינו ב' קרבנות וממילא נדע דאם חזר עוד ונטמא בשמיני דמביא שלשה קרבנות והנלע"ד כעת ליישב לנכון, למ"ש תוס' שם ד"ה מתחיל ומונה מיד וכו' ולא הוי מתחייב קרבן טומאה לר"א ותמוה לי לכאורה דמ"מ איך נתרץ הרישא דנטמא בז' וחזר ונטמא בז' דאינו מביא אלא קרבן א', הא לר"א אין כאן חיוב יותר מקרבן א' על הטומאה הראשונה דעל מה דנטמא בשביעי וחזר ונטמא. בשביעי הלא לר"א כיון דנטמא ביום א' דנזירות טהרה ליכא קרבן טומאה ופשטא דלישנא דאינו מביא אלא קרבן היינו שזהו קרבן על כל הטומאות כיון דלא יצא שעה הראוי' לקרבן וכמ"ש תוס' והא באמת אין כאן חיוב קרבן על טומאות השניות ואחרי העיון נלענ"ד דבאמת על נטמא בשביעי ליכא חיוב קרבן טומאה אבל כיון דס"ל לר"א דבנטמא ביום א' לטהרתו אינו סותר כמ"ש תוס' לעיל (דף ט"ז ע"ב סוף ד"ה מי שנדר) שאחר שיטהר מטומאתו ימנה כ"ט להשלים ליום א' א"כ כשחזר ונטמא בז' מקרי נטמא ביום ב' לנזירותו דהא באמת יום שני דהיינו יום השביעי דתחלה דלא נסתר ויום השביעי השני א"כ מתחייב קרבן והי' מחויב ב' קרבנות הא' על טומאתו הראשונה דמיירי בפשוטו שנטמא ביום ב' לנזירתו ועל טומאה דחזר ונטמא בשביעי וקמ"ל דאינו מביא אלא קרבן א' ולפ"ז ממילא נסתלקה קושייתי דהוצרך למנקט וחזר ונטמא משום הרישא דבלאו דחזר ונטמא לא הי' מחוייב רק קרבן א' ולא הי' חידוש לומר דאינו מביא אלא קרבן א'. ואין סתירה לדברינו מדברי תוס' ד"ה מונה וכו' א"כ נטמא בח' לא סותר אלא יום א' [והוא ס"ס דהא לא סתר כלל וצ"ל לא סתר יום א'] וכו' ולדברינו הא שפיר י"ל דס"ל כר' דמונה מיום השביעי ובאמת על נטמא בח' ליכא חיוב קרבן אבל על וחזר ונטמא בח' דהוי יום ב' לנזירותו דהיינו יום הח' הראשון דעלה ליום א' ולא נסתר ויום השמיני השניי' ומחוייב ב' קרבנות א' על הטומאה הא' והא' על חזר ונטמא בח' אמנם יש לומר דלישנא דמביא קרבן על כל א' ואחד משמע על כל הטומאות וחייב ג' קרבנות גם אמאי נקט חזר ונטמא בח' גם בחזר ונטמא בז' הכי הוא וכדלקמן ודוק. ובההיא ענינא קשה לי בתוס' (דף י"ט ע"ב דהא לא אמר ד"א וכו') צ"ע מנ"ל למדרש הכי וכו' ולי העני תמיה על תמיהתם הא הם בעצמו כתבו בד"ה מתחיל ומונה מיד] דהמשמעות דמונה המנין מיום השמיני אלא דא"א לומר כן דא"כ לא הי' מחויב קרבן טומאה לר"א וא"כ מוכרחים לדחוק דמתחיל ומונה משמע מיום השביעי מזה הוכיח עולא דבנזיר טהור דנטמא אפילו יום א' סותר ומביא קרבן. גם י"ל בסגנון כזה עפ"י דברי תוב' בסוגיין (ד"ה א"ל ר"פ לאביי וכו' עיי"ש) מבואר דתירוצם בתרא סתרו דהא שביעי אינו שלם שצריך להזות ולטבול מקודם ונשארו ב' התירוצים הראשונים או דלא ידע מהברייתא או דשמיע ליה וקבעי על ר"א דמ"ט ס"ל דסגי בב' ימים ולזה י"ל דעולא לא ס"ל לשינוייא דרבא דיפלו כתיב אלא דס"ל כקושיית ר"פ דמנ"ל כן דלמא דמפקא תרין ומתחיל תלתא והוא ידע לברייתא ויקשה על ר"א מנ"ל דב' ימים מהני מזה הוכיח דבנזיר טהור שנטמא ליתא להך כללא דבעי' והימים הראשונים דאל"כ הוצרך לג' ימים ואי דדלמא באמת על הנטמא בשמיני ליכא קרבן כיון דנטמא ביום ב' לנזירותו דהיינו ז' וח' דנטמא בח' הראשון ולא נסתרו כיון דנטמא בב' לנזירותו ובחזר ונטמא בח' הוי יום ד' לנזירותו דז"א, דכבר כתבנו דלישנא דמביא על כל טומאה וטומאה משמע דעל כל הטומאות מביא דהיינו ג' קרבנות גם למאי נקט וחזר ונטמא בשמיני הא אף בז' הכי הוא דהא על נטמא בשמיני ליכא קרבן טומאה כנ"ל וא"כ ביום ז' הוי ג"כ טומאה חדשה כיון דאין מעוכב בקרבן מצד טומאה זו ובחזר ונטמא בז' הוי יום ג' לנזירותו דהיינו יום ז' וח' דנטמא בח' הם במנין שני ימים ובחזר ונטמא בז' הוי יום ג' וסותר ומביא קרבן באופן דעולא הוכיח לו דר"א סבר כן לדינא ומוכח דר"א דריש מקרא כי טמא ראש נזרו ומדוקדק בלשון הש"ס אמר רבא מ"ט דר"א דלכאורה הא בדר"א לא נזכר כן והו"ל לומר מ"ט דעולא ולפי הנ"ל ניחא דעל עולא ליכא קושיא מ"ט דהוא הוכיח לעצמו דר"א ס"ל כן וצריכים רק ליתן טעם על ר"א דמנ"ל זה, ודוק. ידידו ד"ש. הק' עקיבא גינז מא"ש