רבי עקיבא איגר קלג

פסולו לכל עדות כיון דהוי פסידא לא קראו עליו שם פסול קודם הכרזה ולא פלוג בתקנתן, ואף גם לד"נ לא מפסל קודם הכרזה, וגם אפשר יש לחלק בין פסול מחמת עבירה דחששו למשקר, בין היכי דחכמים חוששין דהוי נוגע וכמו פסולי קורבא דדבריהם דמשמע דלא בעי הכרזה. מ"ש כבוד מר רומעכ"ת בדינא דהיתר הולד לקהל, תיתי לי שכוונתי לכל דבריו, וכאשר העליתי במכתב לידידי הרב אבד"ק אויבערשיצק מה' ישראל הירש נ"י וקצת בשינוי, ובאופן זה דלכאורה נראה דנאמנת בברי להכשיר הולד ליכא למידק דהרי גם שם הקשה הט"ז כיון דאינה נאמנת לגבי נפשה כ"ש לגבי הולד דהרי מצינו לחד מ"ד דלדברי המכשיר בה פוסל בבתה, וא"כ ה"נ לדידן היכי דפסול בה, כ"ש דפוסל בבתה ולזה צ"ל דהתם באמת לגבי דידה נאמנת, ובדיעבד ל"ת ורק לכתחילה חוששין לה, ולגבי הולד הוי כדיעבד, אם כן נ"ד בכיעור וילדה ליב"ח דאפילו בדיעבד מתסרא לבעלה יש ללמוד במכ"ש דאינה נאמנת לגבי הולד אמנם י"ל דדוקא לגבי דידה אינה נאמנת דהכיעור וילדה ליב"ח הוי ריעותא גדולה לחלק חזקת כשרות והיתר דידה ושוב אינה נאמנת בברי, אבל לגבי ולד דגם בלא חזקת כשרות נאמנת כמ"ש הרמב"ם והש"ע שם (סכ"ט) דא"א נאמנת לומר מעכו"ם נתעברתי להכשיר הולד, וע"כ הטעם כמ"ש הה"מ (פט"ז הלכה י"א) כיון דד"ת ספק ממזר מותר לבא בקהל לכן נאמנת י"ל דגם בכיעור וילדה ליב"ח נאמנת, וכעת ראיתי דגם רומ"פ רצה לומר כן ודחה זה לעיין בספרו בית מאיר, וראיתי שם שדברי נכללים בדבריו על קושיית הט"ז הנ"ל והוא העלה חילוק אחר דגבי דידה הוי ריעותא. כמו ברי וברי אבל לגבי הולד אף דפרוצה ביותר שייך הברי דיודעת שולד זה מבעלה, ולפ"ז בנ"ד בכיעור וילדה ליב"ח דל"ש כן אינה נאמנת לגבי הולד אמנם לענ"ד אינו מוכרח לומר כדברי רומ"פ דהוי כברי וברי די"ל כמ"ש דנסתלקה חזקת כשרות שלה, וא"כ לגבי הולד דלא בעי חזקת כשרות י"ל דנאמנת, גם להיתר הב' כוונתי לדונו בס"ס שמא מבעלה ושמא מנכרי ובאופן זה אף להב"י גבי בת עיסה ס"ל דגם בפסולי קהל אסור בס"ס, ואף להב"ש (סי' ב' ס"ק ט"ו) דדעתו להקל מ"מ י"ל דאין לספק בנכרי ולדונו בס"ס כמ"ש (סי' ד' סמ"ג) להוכיח מפרוצה ביותר, ולענ"ד לכאורה יש להוכיח כן ג"כ מארוסה שעיברה דקיי"ל דהולד שתוקי ולא הוי ס"ס ספק מארוס ספק מנכרי, מ"מ י"ל בהיפוך דעכו"ם הוי ס"ס מעליא וההיא דפרוצה ביותר י"ל דלכתחילה מחמירינן בס"ס מטעם מעלת יוחסין וכדעת הב"י וא"כ י"ל דכ"ז בלא ברי אבל בברי נאמנת דכמו דמהני ברי וחזקת כשרות לגבי דידה א"כ ה"נ אף דמכח כיעור וילדה ליב"ח נסתלק חזקת כשרות מ"מ לגבי הולד הוי ברי וס"ס דלרוב הפוסקים ס"ס עדיף מחזקה, ומהני ברי וס"ס וההוא דארוסה שעיברה דלרב אפילו בדיקת אם לא מהני, היינו כיון דס' כר"י דלית ליה אלמותא דברי, ומדין ס"ס לא מכשיר רק היכא דאיכא חזקת כשרות, אבל לא בבתה כמו בבת עיסה ואף דיש לחלק דבבת עיסה לא מסייע חזקת אם להבת כיון דהאב לפנינו והוא בכלל ספק ומאי חזית דשדית הולד בתר אם שדייה בתר אבוה וכיון דאביו פסול גם הולד פסול משא"כ בארוסה דאין אנו דנין על האב ואם הי' בפנינו היינו מכירים אותו שפיר חזקת אם מסייע דהיה מהארוס מ"מ י"ל דרב ס' כמ"ד פוסל בבתה דחזקת אם לא מהני להולד אבל לדידן דקיי"ל דברי וחזקה מהני א"כ לכ"ש בברי וס"ס. ובזה נ"ל דמיושב קושיית תוס' על רש"י גיטין (דף פ"ט ד"ה בעולה) ותורף קושייתם כיון דמחמת הקול אנו דנין דנבעלה ולא מהמנינן לה לומר לא נבעלתי, א"כ ממילא אסורה מחששא שמא נבעלה לפסול כיון דע"ז הספק ליכא ברי דהא מה דאומרת לא נבעלתי לא מהמנינן לה, ולענ"ד י"ל דרש"י ז"ל ס' דאף דקול הוי ריעותא ומגרע לחזקת כשרות כ"כ עד דאינה נאמנת בברי מ"מ הוי רק ספק וממילא הוי ס"ס, ס' לא נבעלה ספק לכשר וא"כ הוי ס"ס וברי ותהא נאמנת דמה דאין מאמינים לה דלא נבעלה, היינו דנסתלקה חזקת כשרות, אבל מכל מקום לגבי הס"ס הו"ל כנ"ל נכון: א"כ מה"ט י"ל דמיושב קושיית הט"ז דבפרוצה ביותר נאמנת לגבי ולד יותר מלגבי דידה, דבדידה אזדא חזקת כשרות ובולד הוי ברי וס"ס ספק מנכרי, והא דלא הוי גם גבי דידה ס"ס דשמא לא זינת' ושמא באונ' כיון דע"י פריצותה אתרע לחוש דזינתה וממילא הוי ברצון ה"נ בכיעור וילדה ליב"ח דבמקום ריעותא דילדה ליב"ח מחזיקין לכיעור לחשש גדול לטומאה, וממילא הכיעור הי' בדרך רצון משא"כ לגבי הולד הוי הס"ס שמא לא הי' בכיעור טומאה ומבעלה נתעברה, את"ל דהי' טומאה שמא נתיחדה וזינתה גם עם עכו"ם ונתעברה, אף דאם נימא כדעת הב"ש הנ"ל דבס"ס מקילין לכתחילה הפסול קהל, וא"כ יהא מוכח מארוסה שעיברה ומההיא דפסקי מהרא"י בפרוצה ביותר דלא מחזקינן עכו"ם לס"ס וא"כ בנ"ד ליכא ס"ס מ"מ יש לומר דבארוסה שעיברה מיירי ברוב ישראל וכדמשמע לישנא דהש"ס בארוסה שרוב פסולים אצלה, ובזה י"ל דלא הוי ספק מעליא, כמ"ש תוס' פ"ק דכתובות בסוגיא דפ"פ דרוב גמור לא הוי ס"ס, וה"נ י"ל בר"פ לשיטת הרשב"א בסוגיא דשתוקי דאף דהוי ספק שמא אזלה איהי לגביה מ"מ מקרי רוב ובלימוד הישיבה אמרתי ליישב לנכון בזה מה דנדחקו התוס' בסוגיא דראוה מדברת דבריש פ"ב דכתובו' משמע דאי אמרה לא נבעלתי מהימנא לר"י ואלו מברייתא דקאמר ר"י אין אפוטרופס לעריות, משמע דבא לומר דלא נבעלתי לא מהימנא ודחקו התוס' דאין אפטרופס לעריות, היינו דאינה טוענת ברצון דמחזי כשקרא וגם הוקשה להם בפרכת הש"ס לזעירי הא דא"ר מלקין על היחוד וכו' הא גם לזעירי לא נבעלתי נאמנת, ואמרתי דודאי סברת תוס' אמת דליכא מגו כולי האי דאין רצונה לומר לא נבעלתי דמחזי כשקרא, אך זהו דוקא ברוב כשרים אבל ברוב פסולים י"ל דהוי מגו, כיון דגם מה שטוענת עתה לכשר נבעלתי מחזי כשיקרא כיון דהוי נגד ר"פ, אולם לעומת זה י"ל דבכה"ג באמת גם לא נבעלתי אינה נאמנת דלא הוי ס"ס כיון דבספק שני הוא נגד רוב, וא"כ בברייתא דבא ר"י לר"ג להשיב ללמוד מדברת משבויה עכ"פ ברוב פסולים שפיר השיב אין אפוטרופס לעריות, היינו דבכה"ג אפילו לא נבעלתי אינה נאמנת, וס"ס לא הוי כיון דרוב פסולים, אבל עכ"פ ר"י לנפשי' סבר דאינה נאמנת לומר לכשר נבעלתי אף בר"כ, אף דבזה נאמנת לומר לא נבעלתי בס"ס בזה באמת הטעם דליכא מגו דמתיראת לומר לא נבעלתי וכנ"ל, ובזה מיירי ברפ"ב דכתובות דמודה ר"י קאי אמדברת והיינו אף דהתם פוסל אף ברוב כשרים דאיכא מגו, מ"מ מודה ר"י וכו' דהתם במדברת ליכא מגו טובה כלל, וא"כ שפיר פריך הש"ס לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה ותיקשה בר"פ תהא נאמנת במגו, דהוי מגו טובה כיון דגם עתה מחזי כשיקרא, אע"כ ברוב פסולים אפילו לא נבעלתי א"נ א"כ הא דקא"ר אין אוסרים על היחוד לימא דלא כר"י וק"ל וא"כ עתה בכל עיירות הוי רוב נכרים הוי שפיר ס"ס ורומפכ"ת העלה בספרו ג"כ דמנכרי הוי ספק מעליא א"כ שפיר י"ל בנ"ד דהוי ברי וס"ס, וכעת ראיתי שרומ"פ כתב להקל בס"ס לחוד, ודעתו לחלק דלאו בכל ס"ס החמירו במ"י רק בענין תמידי וזהו סברא נכונה, ובההיא דפרוצה ביותר רצה לומר דמיירי בעיר שכולה ישראלים, ולענ"ד יש טעם עכ"פ בדברינו להוסיף דהוי ברי וס"ס דבכה"ג לא החמירו במעלת יוחסין, בפרט די"ל דבנ"ד בברי לחוד בלא ס"ס מהני וכנ"ל כיון דלא בעי חזקת כשרות ובפרט בנ"ד דליכא כיעור רק עוברת ע"ד, דבזה סברתי לומר דמודה הר"ם דכשר, אלא דרומ"פ מפקפק בדבר, ואין רצוני להקל נגדו, עכ''פ יש להסתייע להקל בצירוף התירים הנ"ל, ובתנאי מפורש אם כבודו הגדולה יורה בדבר להתיר, אז הנני צעיר בימים והעני בדעת נטפל להסכים להקל, כנלענ"ד ידידו קשור באהבתו: עקיבא גינז מא"ש