רבי עקיבא איגר י

כדקיי"ל כל דבר שאב"ס אומר לנכרי ועושה, י"ל דהכא א"א ע"י נכרי דרפואתו הוא כשהוא רותח, והרמב"ן ז"ל כתב דמש"ה שרינן מפני שהוא שבות הנעשה בשינוי שלא כדרך המלאכות עכ"ל. ודברי הר"ן אלו תמוהים לי, דהאיך ניחא ליה בתחילה כיון דא"א ע"י נכרי מותר ע"י עצמו, הא מדבריו פי"ד דשבת הנ"ל מבואר דאפילו בא"א ע"י נכרי דאסור אף לחולה בעצמו לעבור על שבות דדבריהם, כדמוכח מסוגיא דביצה דהקשה לו הרי קמסייע וצ"ע] וא"כ מיושב קושית התוס' דאי היה מפרק כדרכו אף דאין דישה אלא בגד"ק, כיון דמ"מ מדרבנן אסור לא הותר לחולה שאב"ס,, מש"ה הוצרך למינקט דהוי כלאחר יד, דזהו דוקא הותר לחולה ע"י ישראל: ומעתה י"ל דהחלב אין בו איסור שתייה משום משקין שזבו די"ל דקאי להלכתא דאין דישה אלא בגד"ק ומש"ה ל"ג שמא יחלוב, דאף אם יעשה כן לא עבר אדאורייתא, וכעין זה כתבו התוס' שבת (דף י"ט ע"א ד"ה רע"א יגמור וכו') דהיכי דמרוסקין קצת מע"ש עד שאם ירסק אותם בשבת לא יהיה סוחט דאורייתא, אם יצאו מעצמם מותרים עיי"ש: ואף דמ"מ י"ל לר"י דאמר פ"ק דביצה דטעמא דבנולדה בי"ט אסורה משום משקים שזבו וכולהו חדא גזירה, הרי דאף בביצה לא שייך גזירה שמא יסחוט וגם התרנגולת אינה גדולי קרקע ומ"מ יש בו משום משקים שזבו, דבכל מידי דקיימא שיוסחט ממנה גזרו בחדא גזירה, וא"כ ה"נ בחלב הזב מהבהמה לא עדיף מביצה, ובההיא דתוס' בשבת הנ"ל צריכין לחלק דוקא במרוסקים קצת דמדינא רשאי לסוחטן, משום דהוי כסחוטין ועומדין מע"ש אינם בכלל משקין שזבו דאינם בלועים כלל לדונם בכלל זה משא"כ בחלב דמי ממש לביצה, מ"מ הא מבואר פ"ק דר"י מודה דלר' יהודא דסבר אם לאוכלין היוצא מהם מותר לא ס"ל דכולא חדא גזירה וליכא בביצה משום משקין שזבו, א"כ י"ל דר' מרינוס ס"ל כר' יהודא, וליכא בחלב משום משקין שזבו, כיון דכי חולב בידים ליכא דאורייתא ואף דכתבנו דהברייתא דלא כר"י דאין דישה אלא בגד"ק י"ל דר' מרינוס ס"ל בהא כר"י דלא אמרינן כולה חדא גזירה היא, אבל בהא דיש דישה שלא בגד"ק לא ס"ל כר"י: ואף דר' יוסף אמר הלכה כר' מרינוס, והרי בביצה ס"ל לר' יוסף דביצה אסורה משום פירות הנושרים, ואמרינן עלה מ"ט ל"א משום משקים שזבו ומשני ביצה אוכלא ופירא אוכלא לאפוקי משקין וכו' משמע דבמשקין שייך דכולא חדא גזירה עם משקין שזבו וא"כ חלב דמשקה הוי בכלל גזירת משקין שזבו י"ל דאנן הכי אמרינן דודאי אין לנו לבדות גזירות מה דלא מצינו במתני', והש"ס בעי רק כיון דמתני' קתני ביצה שנולדה בי"ט אסור ובאנו לדון מאיזה טעם גזרו חז"ל, אמאי בחר ר"י לומר משום פירות הנושרים ולא ניחא ליה דהטעם משום משקין שזבו, ומשני דר"י ס"ל מסברא דבביצה דהוא אוכל ל"ש למגזר משום משקין שזבו, וע"כ טעמא דביצה משום פירות הנושרין, וכיון דמוכח דזהו טעמא ממילא לא מצינו כלל שעמדו חז"ל למנין לאסור משום משקין שזבו במידי דלא שייך שמא יסחוט ולכלול הכל בחדא גזירה, ואף דבגזירה שמא יעלה ויתלוש כללו הכל בחדא גזירה כל מה דנושר, אין לדמות גזירות חז"ל זה לזה, ומה דלא מצינו לא מצינו באופן דלשיטת הר"ן הנ"ל דחולה אסור לאכול אסורי אכילה מחמת יומא דשבתא, ל"ק מההיא דגונח יונק די"ל דאתי כרבנן דאין דישה אלא בגד"ק, וממילא י"ל דהחלב מותר ואין בו דין משקין שזבו, אולם לשיטת הרמב"ם דהותרו השבותים כולם ע"י ישראל לחול' שאב"ס א"כ שפיר קשה קושית התוס' דלמ"ל דהוי כלאח"י הא בלא"ה הוי דרבנן דאין דישה אלא בגד"ק, ובהכרח לומר כתירוצם דאזלא לר"י דס"ל דיש דישה שלא בגד"ק וממילא החלב אסור מדין משקין שזבו, כמו זיתים וענבים העומדים למשקין דלכ"ע משקין היוצאים מהם אסור, וא"כ שפיר מוכח לכאורה מההיא דגונח יונק דאסורי אכילה דיומא דשבתא מותר לחולה שאב"ס, וקיל משאר איסורי מאכלות דדבריהם. אמנם לכאורה גם להרמב"ם ליכא ראיה, למאי דקיי"ל (בש"ע סימן ש"ז ס"ה והוא לישנא דהרמב"ם) דבר שאינה מלאכה אלא משום שבות מותר לישראל לומר לנכרי לעשותו בשבת, והוא שיש שם מקצת חולי עיי"ש, הרי דבמקצת חולי מודה הרמב"ם דשבות ע"י ישראל אסור ואינו מותר אלא שבות דשבות, וע"כ הא דמתיר הרמב"ם שבות ע"י ישראל לצורך חולה, היינו בחולה כל הגוף, ועי' מג"א סי' ש"ז סק"ז שכ' ושבות שלא כדרכה אפי' במצטער שרי, כמ"ש סי' שכ"ח ס' ל"ג עכ"ל, כוונתו דרומז על דינא דסי' שכ"ח ל"ג שהוא דינא דגונח יונק, דס"ל להמג"א דמה דאמרינן גבי גונח במקום צערא ל"ג רבנן, דמשמע במצטער בעלמא אף שאינו חולה כל הגוף, היינו כיון שהוא שלא כדרכה, וא"כ גם להרמב"ם יש לתרץ קושית התוס') הנ"ל, ובאותו סגנון דבלאו טעמא כלאחר יד אף דאין דישה אבגד"ק, מ"מ הוי שבות כדרכה דאסור במצטער בעלמא, להכי נקיט טעמא דכלאח"י דזהו שרי גם במצטער בעלמא: וא"כ הדרן לכל דברינו הנ"ל, די"ל דהסוגיא אזלא להלכתא דאין דישה אלא בגד"ק, וכיון דאם יחלב ליכא איסורא דאורייתא, ממילא החלב אינו אסור משום משקין שזבו וכנ"ל, [וחידוש בעיני שלא הערה המג"א דמתוך דברי התוס' שהקשו כן מוכח דעתם, או דס"ל דמצטער דמי לחולה ממש והותרו כל השבותים, או בהיפוך דס"ל דמצטער אף כלאח"י אסור, ופירושו דגונח היינו חולה גמור]: וביסוד הנ"ל אף דאם אין דישה אבגד"ק אם היה כדרכו היה אסור, מיושב ג"כ קושית תוס' כתובות שם מברייתא דיבמות (דף קי"ד בד"ה גונח יונק) והיינו דר' מרינוס ס"ל כרבנן דר"י דאין דישה אלא בגד"ק בזה שרי כלאחר יד שלא הוי איסור סקילה, דהא אפילו כדרכו הוי רק שבות, וקיל יותר מיו"ט דשרינן ביבמות כיון דהכא אפילו לאו ליכא דאין דישה אלא בגד"ק, וברייתא דיבמות ס' כר"י דיש דישה שלא בגד"ק מש"ה בשבת דכדרכה סקילה אסור, ובי"ט דאיסור לאו שריא ונכון, אב"ה עיין מ"ש אאמ"ו נ"י בחדושיו יבמות דף קי"ד]: אולם עם כל זה, הא לשיטת הרמב"ם דס"ל דבהמה מקרי גד"ק לענין דישה, ולכ"ע יש דישה בחלב א"כ לכאורה ראייתינו חזקה מההיא דגונח יונק אף דהחלב אסורה לכאורה משום משקין שזבו, מוכח דכה"ג מותר לחולה שאב"ס, וכמו כן לשיטת תוס' דסוגיין אזלא כר"י דיש דישה שלא בגד"ק: אמנם נראה דבגוף היסוד שרצינו לומר דחלב זו יש בה איסור דמשקין שזבו, ולדמותו למשקין שיצאו מעצמן מזיתים וענבים העומדים למשקין, נראה דאינו כן, דהא בזיתים וענבים עצמן (מבואר ברמ"א סימן שכ"א ס"א) מותר למצוץ מן הענבים המשקין שבהם וא"כ קשה דמה בכך דאין דרך פירוק בכך, הא מ"מ אחר שמצץ כשהמשקים בפיו ליתסרו משום משקים שזבו, ובהכרח לומר דדוקא יצאו מעצמן דנעשה עכ"פ הפירוק בעצמן, ואם היה עושה בידים מה שנעשה בעצמו היה חייב משום מפרק בזה גזרו חז"ל לשמא יסחוט, אבל במוצץ דהוציא המשקין בדרך שינוי בענין דלא הוי מפרק עדיף טפי, דאיכא היכרא ול"ש למגזר, א"כ ה"נ י"ל בגונח יונק דהוציא החלב בענין דלא הוי פירוק גמור: באופן די"ל דהחלב אין בו איסור, ואף להפוסקים דנולד אסור בשבת, י"ל דכה"ג לא מקרי נולד כמ"ש הרמ"א סימן תקע"ה בשם תשובת רשב"א) דנכרי חולב בהמה ביו"ט וישראל רואהו דמדינא מותר דלא הוי נולד, כיון דהיה אפשר לישראל לחלוב בהיתר לקדירה שיש בה אוכלין: דאל''כ ומהתם יש לדייק ג"כ דחלב אין בו משום משקין שזבו, דאל"כ גם ע"י נכרי ליתסר, דהא בודאי נכרי התולש פירות הוא ג"כ בכלל פירות הנושרים כמבואר בתוס' ריש ביצה, וכ"כ ב"ח בשם רשב"א שבת קכ"ב ד"ה הא דתניא [אב"ה ע' בחדושי אאמ"ו ני' מ"ש לתמוה על דברי רשב"א אלו], וא"כ נסתר ראייתינו הנ"ל: ונ"ל להביא ראיה מדברי תוס' (שבת דף צ"ה ע"א ד"ה והרודה) דהקשו אמאי לוקה לר"א ברודה חלות דבש, הא ר"א ס"ל בפסחים, דאמרינן הואיל ואי מקלעי אורחים עיי"ש, ולכאורה תמוה לי אף דהתוס' ס"ל בדבריהם אלו דגם תלישה מותר מה"ת לצורך א"נ, הא מ"מ מדרבנן אסור לתלוש ואף דיעבד אסור משום פירות הנושרים, וא"כ מכח האיסור דרבנן אם יקלעו אורחים לא