רבינו יונה על פרקי אבות ה:ט

חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא. הם חטאו בפה שן בהמות אשלח בם (דברים לב כד). שהפרש אשר בינינו ובין הבהמות הוא במבטא ולזה אנו מושלים עליהם ולכן מי שאינו חס על כבוד קונו ראוי הוא היו' למרמס לבהמות. והוא טעם חלול השי"ת כי כבוד והדר תעטרהו תמשילהו וגו' (תהלים ח ו) ונהפוך הוא שישלטו הבהמות בבני אדם מחללי כבוד הנכבד:

גלות בא לעולם וכו'. וכולן אנו למדין בפרק במה מדליקין (שבת לג.) מדכתיב בעריות ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה (ויקרא יח כה) ובע"ז כתיב וגעלה נפשי אתכם (ויקרא כו ל) כאדם שמגרש חביבו מעל פניו שכל פליטת דבר קרוי גיעול. ובשמיטה כתיב אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה תשבות (ויקרא כו לד) . ושפיכות דמים אפילו שוגגין. וראיה לדבר ערי מקלט:

בארבעה פרקים וכו'. דכתיב אל תגזול דל כי דל הוא (משלי כב כב) וכי מה יש לגזול מן הדל. אלא אלו הגוזלים מתנות עניים שכל המעכבן ואינו נותנן לעני כאלו נוטל נפשו של העני. וגם נפשו של הגזלן הוא גוזל לעצמו דכתיב כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש (משלי כב כג) ר"ל נפש של גוזל ושל דל הם ולפיכך הדבר מתרבה ומצוי באותן ד' פרקים משעה שהחזיקו בהם:

ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. והם לא נתנו. דכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר וגו'. וכן הוא סדר המעשרות:

ובמוצאי החג של סוכות שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים. לפי שבחג הסוכות זמן אסיפה וכשגוזלין מתנות עניים שאין מניחין לקט ושכחה ופאה המקום נפרע מהם מיד אחר אסיפתן ולכך אמר בארבעה פרקים וכו' :