רבינו יונה על פרקי אבות ה:ה

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. על המזבח החיצון ונותן ריח כעין כל צלי. ובשר הקדש אסור בהנאה והקב"ה כל אותן הימים שמר את הנשים שלא הפילו מאותה הריח:

ולא התליע בשר הקדש מעולם. קדשים קלים שנאכלין לשני ימים ולילה אחת שמשהין אותו זמן מרובה כזה לא התליע מעולם:

ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. כדי שלא יצטרך לסגן. ואע"פ שהיו יודעין שלא יארע לו קרי היו ממנין את הסגן שאין סומכין על הנס משום לא תנסו (דברים ו טז) כדאי' בירושלמי (יומא א ד):

ולא נראה זבוב בבית המטבחיים. משום קדושה:

ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים. בעומר שהיה בזמן השעורים להתיר לישראל לאכול חדש ולא נמצא בו פסול ביוצא מחוץ לחומה ולא בלינה:

ובשתי הלחם. באין להתיר להקריב מנחה חדשה מן החדש ולא נמצא בהן פסול לא ביוצא חוץ לעזרה ולא בלינה:

ולחם הפנים. כי ביום השבת יערכנו והיה חם בשעת הסרתו מעל השלחן כיום אשר ישימו אותו שמה כמו שנאמר (שמואל א' כ"א ז') (והיא) [לשום] לחם חם ביום הלקחו. ולא נמצא בו פסול לא ביוצא ולא בלינה שהיו צריכין אותו לאכול אותו בשבוע שאחר השבת שהסירוהו ואם נשאר לשבוע אחרת הוא נפסל ולא אירע להם תקלה מעולם:

ולא כבו הגשמים אש מעל עצי המערכה. כי האש תוקד על המזבח החיצון העומד בחצר המשכן:

ולא נצחה הרוח עמוד העשן. שהיה מתמר ועולה:

עומדים צפופים ומשתחוים רווחים. היו עומדים בעזרה שורות שורות זה בצד זה צפופים ומשתחוים בריוח שלא היה אחד מהן דוחק את חברו והוא פלא:

ולא הזיק נחש ועקרב בירושלם. מעולם:

ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום כשעולין לירושלם. כשעולין לרגל בירושלם לא אמר צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישעיה מט כ) וזהו שאמר דוד ע"ה (תהלים קכ"ב ג') ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו ר"ל כשבנו אותה שיערו שכל ישראל יכילו בה. ופירוש לה. כמו בשבילה. כי בשביל כנסת ישראל שהיה נקבצת יחדו חוברה: