רבינו יונה על פרקי אבות ד:יג

רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. שיחזור הדברים עד כי לא יוכל לשכח דבר עד ירד לעומקן של דברים. כי טבע האנוש קצר להבין החכמה והשכחה מצויה בבני אדם. גם לא יסמוך בסברא הראשונה כמו שכתבנו בתחלת הספר. אשר בכל זה עושה זדון כי בכל דבר מדבר התורה והמצוה שהטעות מצויה ולא נתן אל לבו וחוטא אין זה שוגג. אך נקרא פושע שהיה לו לחשוב כי כל אדם טועה ולהזהיר שלא יחטא ולא נזהר. וארבעה הם. פושע. קרוב למזיד. שוגג. קרוב לאונס:

רבי שמעון אומר אומר שלשה כתרים הם. כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה ניתנה לבית אהרן שנאמר (במדבר כ"ה י"ג) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם. וכתר מלכות ניתן לבית דוד שנא' (תהלי' פ"ט ל"ז) זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי. וכתר תורה מונחת לכל באי עולם הרוצה לזכות בו יבוא ויזכה. וזה הכתר גדול על שני הכתרים כמו שארז"ל (ילקוט שמות שס"ח) שלשה זרות הן זר שלחן וזר מזבח הפנימי וזר כפרת שעל הארון שבו מונחת התורה חרות על הלחות. ומלפנים לפרכת מונח הכפרת וזרו. והשנים מונחים מחוץ לפרכת. הנה לך כי התורה מכובדת מן השלחן שהוא כנגד שלחן המלכי' וכן המזבח שהוא כתר הכהונה שמקטירין עליו בכל יום. ועוד ראיה אחרת כי למלכות ולכהונה יחד להם בתים. בית למלכות כמו שנאמר (ירמיה כ"א י"ב) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט. בית לכהונה כמו שנא' בית אהרן בית הלוי. אבל ליראת השם שהוא כתר התורה אין בית מיוחד שנאמר (תהלים קל"ה כ') יראי ה' ברכו את ה' (שמות כ' כ"א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך:

וכתר שם טוב עולה על גביהן. ר"ל ולכתרים כלם צריך כתר שם טוב. והרי הוא תלוי בכתר תורה. כי במה יש לאדם שם טוב אם לא אשר יעסוק בתורה ויקיים המצות. ועל זה נאמר (קהלת ז' א') טוב שם משמן טוב ר"ל אם יניח בביתו שמן אפרסמון שהוא טוב ריח (לו) ולאנשי ביתו ושכניו הקרובים. ואם יתרחקו ממנו מעט לא יריחו בו. אבל המוכתר בשם טוב אפי' הוא עומד בקרן זוית זו שמעו הולך מסוף העולם ועד סופו. ויום המות מיום הולדו. ר"ל (כמן) [כמו] השם טוב יתר בחשיבות על שמן טוב כן חשוב יום המות על יום הולדו למי שנפטר בשם טוב. ואם בני אדם שמחים על הלידה ועצבים ביום המיתה. כי אין בהם תבונה. משל למדינה שהספינה פורשת מן הים ליבשה וספינה הנכנס מן היבשה לים. לזו שנכנסת מנגנין ועושין שמחות ולזו שפורשת אין עושין כל עיקר. והלא אנשי אותה העיר שוטים הם כי באותה שעה שנכנסת לסכנת הים היה להם להתפחד עליה ולא לשמוח וכשיצאת וניצלה מן הסכנה הגדולה היה ראוי לנגן ולשמוח. כך כשנולד אדם ראוי לפחד עליו אם ילך בדרך טובה ואם לאו וכשנפטר בשם טוב מן העולם ישמחו עליו ריעיו ואוהביו. והם עושין בהפך:

רבי מאיר אומר עשה רצונו כרצונך וכו'. פרשנוה בפרק שני בס"ד: