רבינו יונה על פרקי אבות ד:יב

רבי אלעזר בר' שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. ככבוד חברך. ר"ל כל אחד כפי כבודו הידוע שראוי לעשות לחברו ולתלמיד. אבל אינו אומר שיכבד לתלמידו כמו לחברו כי אינו בדין. אלא כמו שאינך רשאי לגרוע לחברך מכבודו הראוי כך אין לך רשות לפחות מהכבוד הראוי לתלמידך:

וכבוד חברך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים. בכלל המורא הוא הכבוד ואין בכלל הכבוד מורא כמו שאמר (מלאכי א' ו') בן יכבד אב ועבד אדניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי וגו'. אמר מורא בעבד וכבוד בבן כי הדבר כן הוא. והזכיר בכאן מורא לרב ולשמים שצריך לירוא אותם כי מורא הרב יסוד מורא שמים הוא על כי למדו תורה ולירוא את ה' אלהיו ואוהב את התורה אוהב את החכמים וירא את דבר ה'. ולמלמד אותו יש בו יראת שמים וללכת בדרך טובה על כן נאמר מורא רבך. והזכיר כבוד בתלמיד ובחבר כי אינו חייב במוראם. נמצאת למד כי כבוד תלמידך צריך שיהא חביב בעיניך כמורא שמים המחוייבת עליך ואין לך לבטל את זה כמו לזה שכולם תלה זה על זה. ואם כן ארבעתם במדרגה אחת הם. הכבוד לפי כבודם והמוראם לפי מוראם: