רבינו יונה על פרקי אבות ג:טז

הוא היה אומר הכל נתון בערבון. כל מה שהאדם לוקח מן העולם הזה על הכל הוא ערב ובניו ערבים ואל יחשוב היורש את אביו ואת אמו זה הממון ירושתי הוא אעשה ממנו כל רצוני שאין לו בשלו כלום כי לה' הכל. ומה שלקח ממנו בערבון הוא לוקח. ועתיד הוא ליפרע ממנו. משל לאדם שנכנס למדינה ולא מצא שם אדם. נכנס לבית אחת ומצא שם שלחן ערוך ועליו מכל מיני מאכל ומשקה. היה אוכל ושותה ואומר הלא בכל זה אני זוכה ושלי הכל אעשה ממנו כל רצוני. ולא היה רואה את הבעלי' שמביטין אותו במקום אחר. ועתיד הוא לשלם כל מה שיאכל וישתה והוא במקו' אשר לא יוכל להמלט:

ומצודה פרוסה על כל החיים. זו המיתה שנגזרה ואין אדם יכול להנצל ממנה כדגים הנאחזים במצודה הרעה:

והחנות פתוחה. שבני אדם נכנסין לשם. ולוקחין כל מה שצריכין עתה ואינן רואין את הנולד. ולא חושבין בהגיע זמן הפרעו' אם יהיה להם להפרע מאחר שמוציאין את החנות פתוחה. ויכולין לקחת כל צרכי' לפי שעה. כך בני אדם בעולם הזה:

והחנוני מקיף. זה בעל החנות שנותן לאחרים בהקפה. דיין ונפרע מהם לאחר זמן כך שליט בעולמו נותן לכל באי עולם כל חפצם אם טוב ואם רע וסופו ליפרע מהם לאחר זמן:

והפנקס פתוחה. לשני ענינים נאמר הדבר הזה האחד למשל כי אין שכחה לפני כסא כבודו כי החנוני מקיף שמקיף ומלוה לכמה בני אדם. מהם לאלפים ורבבות. ומהם לדינר (ולפשוע) (לפשוט) אם לא מפני זריזותו שהפנקס פתוחה לפניו ומיד כותב את הכל לפעמים היה שוכח דברים הקטנים מפני הגדולים אם היה מלוה על פה. ועל זה נאמר והפנקס פתוחה והיד כותבת. כלו' בין החטאים הגדולים והקטנים כלם כאלו לפניו נכתבים ולא שכח עונות הראשונים. והשני להודיענו כי אין ממתינין לפתיחת הפנקס אחר שעושה החטא. אלא בגמר המעשה כבר כתו' הוא כדי שלא יעבור רגע שלא נמנה עליו העון ההוא שאע"פ שהעונות נמחלין לבעלי התשובה. נימנין אותן תחלה. מיד שגמרו מלעשותן ואחרי כן אם יחזור בתשובה מוחלין לו. כדאמרינן במדרש אינו כמי שלא עשאו. אלא עשאו ונמחל שגדול מי שאינו עושה ממי שעושה ומוחלין לו. ומה שאמר אין צדיקים גמורים עומדין במקום שבעלי תשובה עומדין שם. ר"ל שבעלי תשובה יש להם להפרש מן המותר כענין שחטא בו. כמו אם עבר על העריות. ואפי' באשתו יש להתנהג עמה במדת הפרישות בדבר שחטא בו יפרוש ואפי' מן המותר יותר ממה שהצדיקין גמורין צריכין לעשות:

וכל הרוצה ללות יבא וילוה. שרשות נתונה לו לכל אדם. והרוצה ליטול אי זה דרך שירצה יבא ויטול. והכסילים חושבים כי ליהנות בו נברא עולם. אבל הצדיקים כל מחשבותם וכל הנאתם להיות נקיים לקיים המצות. וכל אדם בורר לעצמו ואשרי מי שיבחר הטובה:

והגבאין מחזירין תמיד בכל יום. מן השמים שמחפשין אחר מעשה בני האדם שנא' (איוב ז' י"ח) ותפקדנו לבקרים לידע ולהודיע מה הם עושין:

ונפרעין מן האדם לדעתו. כיצד כשיודע וזוכר העון שעושה וכשבא הפורענות אליו מכיר ומשגיח כי מפני אותו החטא. ואשריו שעל ידי זה מצדיק את הדין וחוזר בתשובה ומתכפר לו העון:

ושלא לדעתו. כיצד כגון שייסורין באין עליו ואינו זוכר אל החטאים אשר עשה. ויש שחושבין כי לא בדין יבואו להם ייסורין כי אומרים צדיקים אנחנו ולא חטאנו ולמה לנו הרעה הגדולה הזאת וימותו בלא תשובה ותולעתם לא תמות כי הרשיעו הדין והצדיקו עצמן אוי להן אוי לפגריהן כי פשעו בגופם. משל למלך שאמר לעבדו לך ומשכן לפלו' הלך ומשכנו ואותו האיש אינו זוכר את החוב והוא צועק ותמה על מה משכנין אותו והדבר מסור אל לבו. כך מי שנפרעין ממנו מן השמים שלא לדעתו. אבל כשזוכר החוב ויודע כי בדין משכנין אותו אין הדבר מסור אל לבו כל כך:

ויש להם על מה שיסמוכו. במעשיהם על מדת הדין. והדין דין אמת :

והכל מתוקן לסעודה. שכל תועלת הדברי' הללו אין סופן ואחריתם אלא להכשר סעודה כלומר לחיי העולם הבא: