רבינו יונה על פרקי אבות ג:טו

הכל צפוי. כמו שכתוב (תהלים קל"ט א') ה' חקרתני ותדע אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק וגו':

והרשות נתונה. שנתן רשות ביד בני אדם לעשות כל אשר יחפוץ לבו אם טוב ואם רע כמו שנא' ראה נתתי לפניך וגו' ואמר רמז"ל כי זה הדבר הוא מן הפלאים שאע"פ שהרשות נתונה לאדם לעשות רצונו. והקב"ה יודע מה שיש לו לעשות קודם המחשבה וקודם המעשה ולא בהכרח יעשה האדם את הטוב ואת הרע. כי אם ברצון לבו והש"י יודע תחלה מה יהיה רצונו ואפי' המעשים השקולים שאפשר שיהיו ואפשר שלא יהיו את הכל יודע תחלת המעשה והוא פלא:

ובטוב העולם נידון. והקב"ה אינו דן את האדם לפי מעשיו לבד אך בטובו ובמדת החסד. וזהו שאמר דוד ע"ה (תהלים כ"ה ז') חטאות נעורי ופשעי אל תזכר חטאת הן בין השגגות בין הזדונות שאדם עושה בנערותו בעוד יצרו תקפו ודעת נקלה. אך אותם שעושה אחר שגדל בשנים והוא בדעת שלם נקראים פשעים או מרי ועל זה היה מתודה ואומר בין החטאים שבנעורי בין הפשעים שאחר שגדלתי אל תזכור וכן יעלה לפניך זכרוני תזכירני לטובה אך כחסדך זכר לי אתה למען טובך ה' לפי שבטוב העולם נדון. ואף הרשעים נדונין בטובו כמו שנאמר (תהלים קמ"ה ט') טוב ה' לכל. והרשעים בכלל מעשיו של הקב"ה כדאיתא במדרש:

והכל לפי רוב המעשה. שאע"פ שהעולם נדון בטוב ה'. אין כל האדם במדת החסד כי למרבה בחסידות מדת החסד היתרה על מעשיו מרובה. ולממעיט תהיה מעוטה. ואם כן כלם נדונין בטובו. גם כן הרשעים אין הטוב היתר על מעשיהם מרובה כמו לצדיקים. וגם הצדיקים אין המרבה והממעיט שוין כי הכל לפי רוב המעשה. וכמו שאמר במדרש (איכה ג' כ"ה) טוב ה' לקוו לנפש תדרשנו. אינו דומה המקוה ומתעסק למקוה ואינו מתעסק ורבינו משה ז"ל גורס אבל לא על פי המעשה. ומפרש הכל לפי רוב המעשה כמו ענין הצדקה כי מי שנותן אלף זוז באלף פעמים זהו לפי רוב המעשה אבל לא על פי המעשה זה שנותן בבת אחת מפני זה מתעוררת מחשבתו אלף פעמים לעשות טוב בתוך עמו. וזה לא התעורר כי אם פעם הראשונה: