רבינו יונה על פרקי אבות ב:ד

הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך. כאשר האדם עושה רצון עצמו בחפץ ובתאוה כן יעשה לו רצון הקב"ה. ולא להפריד רצון הקב"ה ית' ורצונו אך לעשות שניהם דבר אחד. ר"ל שלא יהיה לו רצון כי אם דבר שהוא לרצון לפני ה'. ואמרו באבות דר' נתן וכן בדוד הוא אומר (ד"ה א' כ"ט י"ד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. ונתן עצה לבני אדם להתגבר על טבעם לעשות כחפץ ורצון השם ית' גם בממונם ובקנינם כי ה' נתן הכל ופקדון הוא בידם. ובהעלות אל לבו זה על כל פנים יעשה מהפקדון רצון הבעלים שהוא הקב"ה ובזה לא ידאג בתתו לצדקה ויעשה רצונו כרצון הקב"ה ברצון ובטוב לבב:

כדי שיעשה רצונך כרצונו. השם ית' משביע לכל חי רצון ונותן לחם לכל בשר ולכל בריה כדי מחסורה ובזה חפצו ורצונו. ואם תזכה להיות לרצון לפניו יעשה רצונך גם בצרכי עולמך הקטן ויתן פרנסתך שהוא זה רצונו על כל באי עולם:

בטל רצונך מפני רצונו. של הקב"ה:

כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך:

הלל אומר אל תפרוש מן הצבור. בשעה שהצבור עוסקין בתורה ובמצות הוא כתר כל עולמים וכבוד כל ממשלתו. כי ברוב עם נאספים לקיים מצותו הדרת מלך הוא ואין ראוי לפרוש מהם שנא' (דברים ל"ג ה') ויהי בישרון מלך בהתאסף. וזהו בצבור ההולך בדרך טובה ויתקבצו לעשות מצוה. אך צבור הנוטה לדרך רעה ומעשיהם מקולקלין אין ראוי להתחבר עמהם והפורש מהם הרי זה משובח ועל זה אמר ירמיה הנביא ע"ה (ירמיה ט' א') מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים:

ואל תאמן בעצמך עד יום מותך. הוא נדרש בין לחסידות בין לאמונה שאע"פ שנתכנה לך רוח אמונה ונכונה לא תהיה צדיק בעיניך. ולא תאמר כמה ימים לא פעלתי און הכרחתי את יצרי ואני יכול עליו ונוצח כבר נשבר ואנחנו נמלטנו ולא יכול להטותו מן הדרך הישרה. והוא אויב ואורב אליך בהמצאו אותך פעמים עוסק במלאכתך ולא לומד ולא חושב בדברי אלהים חיים מרקד לפניך ומדבר אל לבך להטותך לשוט בארץ ולהלך בדרך לא עבר בה איש טוב ולא ישב שם ואולי כי יכול יוכל ותלקח נפשך בידו. לכן השמר לך ושמור נפשך מאד ופחדו מעליך אל תרחק ועשית בחכמתך אם איש חכם אתה לשום עיניך ולבך תמיד על דרכיך עד לא יוכל להתקרב אליך כל ימי חייך. ועל זה נאמר ואל תאמן בעצמך עד יום מותך . גם לענין האמונה נאמר הדבר הזה לבל תלמוד מן המינין ואפילו מן הדברי' האמתיים כי פגיעתן רעה פן יפתוך חטאים ולדבריהם תאבה כי הם מושכין את הלב. ואל תאמין בעצמך עד יום מותך לאמר אשמיעם. ואם תאמר הטוב אקבל ואת הרע לא אקבל. שלא תסמוך על דעתך כאשר סמך ר' מאיר בלמדו לפני אלישע אחר המין כדאיתא במס' חגיגה שאמרו עליו על דרך משל רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. ולא כל בני אדם שוין כאשר אתה מוצא ביוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה (שבעים) [שמונים] שנה ולבסוף נעשה צדוקי (ברכות כט.) כי בשמוע אותם אפילו בדברי תורה יש בדבר עונש גדול עד מאוד וכדאמרינן (ע"ז ט"ז ע"ב) על אותו חכם שנמסר למינין ואמרו לו שמא מינות שמעת והנאך וכו':

ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. גם זה הוא מן הענין שאין לאדם להאמין בעצמו ולא לסמוך בדעתו יותר מדאי. וכאשר יראה חברו במעלה גדולה ולא יתנהג ביושרו. אל יאמר אם הייתי ממלא מקומו לא הייתי עושה דבר רע מכל אשר הוא עושה לרוע. לפי שאינך יודע וכמוך כמוהו בתואר בני אדם ואולי המעלה ההיא מטה גם אותך. אז כשתגיע למקומו ולמעלתו ותעביר על מדותיך יהיה לך רשות להרהר אחר מדותיו:

ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להשמע. שצריך אדם להשמר ולהזהר מן האפשרות. לכן אם יש לך סוד אל תספר אותו אף למי שנפשו קשורה בנפשך ואל תאמר אי אפשר שישמע דבר זה כי אין בינינו נכרי שיוציא הדברים וסוף דבר הכל נשמע. גם בינך לבין עצמך אל תשמיעהו לאזניך כמו שאמרו רז"ל (ברכות ח:) על דרך משל ואל תשיח בין הכתלים כי אזנים לכתל. ועל זה אמר שלמה ע"ה (קהלת י' כ') כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר:

אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה. כי לא תדע מה ילד יום וגם למחר יקראו לך כי חדשות הם מגידים ותצטרך ללכת בדרכיהם כי אין מחסור לענינים המתחדשים בכל יום ונמצאת יוצאת מן העולם בלא תורה. אלא עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי: