רבינו יונה על ברכות כו:

ולפיכך נראה שהפי' הנכון הוא כמו שפירשו רבינו האי גאון ורב נתן בעל הערוך ז"ל דחביצא הוא שלוקחים הפירורי' ומחברין אותן יחד עם הדבש או עם המרק בלי שום בישול כלל ורב יוסף ס"ל שאם אין בפירורין כזית אע"פ שלא נתבשלו אינו מברך עליהם המוציא והקשה לו אביי והא תניא ליקט מכולן כזית אם חמץ הוא ענוש כרת אם מצה הוא אדם יוצא יד"ח בפסח הנה שאין כאן כזית אלא בחמשה פירורין ואפי' הכי נראה שמברך עליו ברכת המוציא ואכילת מצה והשתא פריך שפיר שכמו שזה בלא בישול ואנו מברכין עליו הוא הדין נמי בחביצא כיון שאין שם בישול אלא חיבור בעלמא שמחברין אותו בקערה עם הדבש או עם המרק אית לן למימר שאע"פ שאין בפירורין כזית שמברך עליהם המוציא ומורי הרב נר"ו מביא ראיה עוד לזה הפירוש שפירש הגאון ובעל הערוך ז"ל שאם כדברי רש"י שמפרש בבישול על כרחין נצטרך לומר דרב ששת מפרש הברייתא דהכוסס את החטה דקתני ואם אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו במ"מ דמיירי בשאין פרוסות קיימות בכזית ושאין בהם תואר לחם דאי כשיש בהם תואר לחם הא שמעינן ליה לרב ששת דאמר שאע"פ שאין בהם כזית מברך עליהם המוציא והיאך יאמר בכאן שיברך במ"מ אלא ודאי נצטרך לומר לדעתו דבשאין בפרוסות כזית ואין בהם תואר לחם מיירי וא"כ לדעת רב ששת מה חידש לנו רבא בכאן שאמר והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא שהרי כבר נאמר בברייתא שאם אין הפרוסות כזית ואין בהם תואר לחם מברך עליהם במ"מ אבל אי איכא עליה תוריתא דנהמא אע"פ שאין בהם כזית מברך עליהם המוציא ולמה הוצרך רבא לחזור הדבר ללא צורך שאין דרך האמוראים לחזור הדברים האמורים במשניות ובברייתות אם לא יהיה כדי ללמד שום חידוש אלא ודאי משום דברייתא איירי בבישול והכא בלא בישול הוצרך רבא לומר דכי אמרי' דאפי' פירורין שאין בהם כזית שמברך עליהם המוציא זהו כשיש בהם תואר לחם דאי מברייתא הייתי אומר דדוקא בדבר שהוא מבושל צריך שיהא בו תואר לחם אבל בחביצא שאינו מבושל אע"פ שלא יהיה בו תואר לחם ואין בפירורין כזית יברך עליו קמ"ל רבא חידוש שאע"פ שאינם מבושלים אינו מברך עליהם אלא בשיש בהם תואר לחם ועכשיו נעמיד הברייתא כדעת הירושלמי בשיש בפרוסות כזית ואפי' אליבא דרב ששת ור"ל בזמן שהפרוסות קיימות שיש בהם כזית בתחילה מברך עליו המוציא ולבסוף שלש ברכות אין הפרוסות קיימות שאין בהם כזית בתחילה מברך בורא מיני מזונות מפני שכיון שהוא מבושל ואין בהם כזית אפי' רב ששת מודה שכבר יצא מתורת לחם ואע"ג דאיכא עליה תוריתא דנהמא:

על כן נראה למורי הרב נר"ו שג' דינין חלוקים הם היכא שהוא מבושל אם יש בו בפרוסות כזית [מברך עליהם המוציא וג' ברכות ואם אין בפרוסות כזית] אע"ג דמיחזי דאיכא עליה תוריתא דנהמא אינו מברך עליו אלא בורא מיני מזונות דכיון שהוא מבושל לא תואר לחם לו והיכא שאינו מבושל אלא שהוא מחובר ע"י דבש או מרק בלא שום בישול אם יש בפרוסות כזית מברך עליו המוציא אין בפרוסות כזית ואין בהם תואר לחם מברך עליהם במ"מ אבל אם יש בהם תואר לחם אע"פ שאין בהם כזית מברך עליהם המוציא והיכא שאינו לא מבושל ולא מחובר אלא שהוא פירורים לבדם אע"פ שאין בהם כזית ואין בהם תואר לחם שהן דקין ביותר מברך עליו המוציא וג' ברכות שכיון שהוא פת בפ"ע אינו יוצא לעולם מתורת פת וזה שלא כדברי רבינו חננאל ז"ל שאמר דמאי דאמרי' (דף לט.) דפת הצנומה בקערה מברך עליו המוציא דבדאיכא עליה תוריתא דנהמא מיירי ולפי מה שכתבנו אין אנו צריכין לזה אלא כיון שהוא פת בפני עצמו ואינו מחובר בדבר אחר אינו יוצא מתורת לחם לעולם ומברכין עליו המוציא ושלש ברכות:

טריתא פטורה מן החלה זו היא גי' הגאונים ז"ל מאי טריתא מרתח גביל פרש"י ז"ל שבכירה עצמה עושין גומא ונותנין שם קמח ומים ומגבלין אותו ונאפה שם ונראה שגורס חייבת דכיון שהוא עשוי דרך גבול למה תהיה פטורה ואפשר להעמיד פירוש זה אפי' לגירסת פטורה דכיון שאין זה דרך גלגול ואין דרך לעשותו לאכילת קבע פטור מן החלה ורבינו האי גאון ז"ל פירש דמרתח גביל הוא שלוקחין הקמח ומטילין אותו במים רותחין ולפיכך פטורה מן החלה דאין בזה שום גלגול כלל וקשה קצת לפי זה הפירוש דכיון שאין שם גלגול פשיטא דפטור דודאי הגלגול מחייב והכא ליכא גלגול ואפשר לומר שמפני שנחלקו (האמוראים) בזה בפרק כל שעה (דף לז:) דחד אמר זה וזה לפטור וחד אמר זה וזה לחיוב בא להשמיענו דהלכה כמאן דאמר זה וזה לפטור:

ואיכא דאמרי לחמא דהנדקא יש מפרשים שלשין את העיסה ומקטפין אותה היטב ואח"כ מכניסין אותה בשפוד וצולין אותה ומטגנין אותה בשמן ודבש בשעת הצלייה ולגרסת חייבת נפרש מפני שבלילתה עבה ונילושה כשאר עיסות ויותר לפיכך חייבת ולגרסת פטורה נאמר כיון שאין זה דרך אכילת קבע היא פטורה ויש מי שאומר שלחמא דהנדקא הוא פת ידוע שעושין ממנו תיקוני הנשים ולגירסת חייבת נפרש מפני שלשין אותה כשאר עיסות חייבת בחלה ולגירסת פטורה נצטרך לומר דמתוך כך פטורה שמתחלה לא נילושה לאכילה וכיוצא בזה אמרו עיסת הכלבים בשעה שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה אין הרועים אוכלין ממנה פטורה דאלמא אע"פ שנילושה כדרכה כיון שלא נילושה למאכל אדם אלא לכלבים פטורה כ"ז שלא יאכלו הרועים ממנה:

לחם העשוי לכותח פטור פי' אחר שלשין את העיסה מניחים אותה לשמש עד שנאפית שם ואח"כ עושין ממנה מורייס עם שאר דברים ע"י שמחרכין אותו או מערבין אותו כמות שהוא ולפיכך פטור מן החלה מפני שנאפית לשמש אבל כשעשאה כעבין כלומר ככרות גדולות חייבת וא"ת כיון שנאפית לחמה אמאי חייבת והא אמרי' בפסחים (דף לז.) הדובשנין והאסקריטון והסופגנין פטורין מן החלה ואמרי' עלה רשב"ל סבר כמעשה חמה הוו ופטורין וי"ל דכי אמרי' דמעשה חמה פטור זהו כשנאפה בחמה ועשאו כמו שדרך לעשות מה שאופין לחמה אבל כשעשאו כעבין כשאר פת דעלמא הנאפה בתנור לא דיינין ליה כמעשה חמה וחייב ורבינו יעקב ז"ל אומר שיש לחלק בין דבר שבלילתו עבה לדבר שבלילתו רכה שדבר שבלילתו רכה פטור מן החלה והוא שלא נאפה בתנור אח"כ אבל דבר שבלילתו עבה חייב בחלה ואף ע"פ שלא נאפית בתנור כשאר פת אפ"ה חייב כיון שנעשית הבלילה עבה מתחלה. ומביא ראיה מדאמרינן במס' חלה (פ"א מ"ה) תחלתה עיסה וסופה סופגנין תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת עד שתהא תחלתה וסופה סופגנין [תחלתה עיסה] כלומר אם גלגל אותה מתחלה עבה כמו שאר עיסות ולבסוף אפה אותה באילפס בשמן או בשאר משקין כעין אפיות הסופגנין [ותחלתה סופגנין] שבלילתן רכה וחלולין כעין הספוג וסופה עיסה שנאפית בתנור כשאר עיסות חייבת שבאחת מהן מתחייבת בחלה וה"ה אם אפאה באילפס שחייבת והוא שאפאה בלא שום משקה אבל אם אפאה במשקה פטור דהוה ליה תחלתה סופגנין וסופה סופגנין ופטור והכי משמע בירושל' (בפ"ק דחלה סוף הל' ג) דגרסי' התם אמר רשב"ל כל שהאור עובר תחתיה אינו חייב בחלה ואין מברכין עליה המוציא א"ר יוחנן ובלבד ע"י משקה אבל כשתחלתה סופגנין שבלילתה רכה וסופה סופגנין שנאפית באילפס ע"י משקין כמו הסופגנין פטורה וכי אמרי' דמעשה חמה פטור זהו כשבלילתו רכה ונאפה בחמה דה"ל תחלתה וסופה סופגנין ולפיכך פטור אבל כשבלילתה עבה מתחלה חייבת ואע"פ שנאפית בחמה והכא מש"ה אמרי' שאם עשאה כעבין חייבת מפני שהיתה בלילתה עבה. וא"ת אפילו כשלא עשאה כעבין אמאי פטור שהרי היתה בלילתה עבה מתחלה י"ל שאע"פ שבלילתה עבה כיון שלא נעשית לדעת אכילה אלא לחרך אותה באור ולעשות ממנו כותח לפיכך פטורה דהכי אמרי' בעיסת הכלבים שאם אין הרועים אוכלין אותה פטורה מן החלה אע"פ שבלילתה עבה כיון שלא נעשית לאכילת בני אדם פטור ה"נ כיון שלא נעשית לאכילת דרך פת פטורה: