רבינו יונה על ברכות כ:

רב חסדא אמר מעומד פסק הרב אלפסי ז"ל כותיה משום דרב ששת קאי כותיה ורבני צרפת ז"ל אומרים דהלכה כרב ששת דלא עבד רב ששת כוותי' משום דסבר דהלכתא הכי אלא משום מהיות טוב אל תיקרי רע אבל מן הדין סגי ליה במהלך:

מתני' היה רוכב על החמור וכו'. או באסדא מפרש בירושלמי שהוא רפסודות האמור בדברי הימים (ב' ב') ופי' רב נתן בעל הערוך ז"ל שקושרים עצים גדולים זה עם זה והולכין עליהם על המים:

גמ' בין כך ובין כך יושב במקומו ויתפלל. כלומר אפילו יהיה לו מי שיאחז חמורו אין לו לרדת כי בירידה ובעליה תתבלבל מחשבתו ולא יוכל לכוין ומכל מקום יש לו לעכב הבהמה דהא אמרינן בקדושין (דף לג:) רכוב כמהלך דמי וכי היכי דמהלך על רגליו אינו יכול להתפלל כשהוא מהלך אלא יש לו לעמוד ה"נ כשרוכב אין לו להתפלל בעוד שהולך על הבהמה אלא יש לו לעכב הבהמה תדע דהא אמרי' לעיל הביננו מעומד ולא התירו במהלך ואין לדחות דהתם מיירי בשאין השיירא הולכת והכא בשהשיירא הולכת דמאי פסקא כיון שלא פירשו אותו בתלמוד שנחלק אנחנו ונאמר שזה מדבר בשהשיירא הולכת והאחר בשאין השיירא הולכת אלא ודאי כמו שבשעה שמהלך על רגליו צריך להיות מעומד (ובכל ענין משמע אפילו השיירא הולכת) ה"נ כשרוכב על הבהמה יעכב אותה וישב במקומו שהישיבה לא גרע מעומד דהכי משמע מדאמרי' גבי ק"ש שאם היה מהלך בדרך עומד ואינו רוצה לומר שאם היה יושב עומד אלא שאם היה מהלך די לו בעמידה וכל שכן שאם יושב שהוא יותר טוב וכך נראים הדברים שצריך לעכב הבהמה כמו שכתבנו מיהו אפשר לומר שאע"פ שאמרו רכוב כמהלך דמי ומהלך ברגליו אין לו להתפלל בעוד שמהלך בשום ענין אפ"ה לענין זה בדיעבד אם השיירא הולכת יתפלל בלא עיכוב הבהמה שהתפלה כיון שתלויה בכוונה ובישיבת האיברים בנחת אין לדמות הליכה ברגליו שיש לו עמל בהליכתו ולא יוכל לכוין כלל להליכה בבהמה שעומד עליה בנחת ובדיעבד אם השיירא הולכת מותר ובלבד שיעכב אותה באבות מפני שבאבות אפילו בדיעבד אמרו שצריך כוונה ואם לא כוון צריך לחזור ולהתפלל:

ובתפלת יוצא לדרך נחלקו המפרשים יש מי שאומר שאם היה רכוב אין צריך לירד ולהתפלל דכיון שבתפלת י"ח אמרו שלא ירד כל שכן בזו וי"א שיתכן לומר דבתפלת י"ח שצריכה כונה יותר אמרו שלא ירד לפי שאין דעתו מיושבת עליו אבל בתפלה זו שאינה צריכה כוונה כל כך ולא נחוש לישוב דעתו צריך לירד. מפי מורי הרב נר"ו:

היה עומד בחו"ל יכוין את לבו כנגד א"י לא תימא כנגד א"י בלבד אלא כנגד א"י וכנגד ירושלים וכנגד בהמ"ק וכנגד בית קה"ק וכשעומד בירושלים א"צ לכוין כנגד ירושלים שהרי כבר עומד בתוכה אבל יש לו לכוין כנגד בית המקדש וכנגד בית קדשי הקדשים וכשעומד בעזרה שאחורי הכפרת אם עומד בצפון חוזר פניו לדרום כדי שלא יהיה אחוריו למקדש אלא פניו כלפי המקדש וכן לכל הצדדין שעומד בעזרה אחרי הכפרת יש לו לחזור פניו כלפי המקדש כדמפרש ואזיל כדי שימצאו כל ישראל מכוונין לבם למקום אחד:

מתני' רבי אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר דס"ל דכיון שאין בה אלא שבח שאין בה תחנונים כמו בי"ח וגם אין אנו מתפללים אותה כנגד תפלת תחנונים של חול כמו שאנו מתפללים תפלת יוצר או תפלת מנחה די בשהצבור בלבד יתפללו אותה אבל היכא שאין הצבור מתפללים אותה סבירא לי' לר"א שחייב הוא להתפלל אותה והיינו דאמר ר' יהודה משמיה כל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור דמשמע שאם אין שם חבר עיר חייב:

גמ' ודילמא מעיקרא לא כוון דעתו וכו'. כלומר מנין לך שהתפלל יוצר ומוסף כי שמא תפלת יוצר בלבד היא ומתחלה לא כוון דעתו בברכה ראשונה והוצרך לחזור ולהתפלל מראש פעם אחרת ומהדרי' תא חזי מאן גברא רבה דקא מסהיד עליה דאי לאו דחזא דתפלה שניה לתפלת מוסף היא לא קאמר:

כמה ישהה בין תפלה לתפלה וכו'. כלומר היכא שטעה בתפלה וצריך לחזור ולהתפלל פעם אחרת אי נמי כשמתפלל יוצר ומוסף סמוכים ואינו אומר אשרי בנתים ולא שום פסוק כמה שעה צריך לשהות ומהדרי כדי שתתישב דעתו לתפלתו והוא שיעור מהלך ד"א. מפי מורי הרב נר"ו: