רבינו יונה על ברכות יז:

אבל הניחן בכלי שהוא כליין אפי' עשרה ככלי אחד דמי כלומר לא תאמר עשרה שהן כליין הוא דדמו ככלי אחד אלא אפי' עשרה שאינן כליין דיינינן להו ככלי אחד ומיהו אפי' אחד לבדו שאינו כליין לא נתמעט מאחד ודיינינן להו ככלי אחד ועם הכלי שהוא כליין הוי להו כלי בתוך כלי ומותר. (נלע"ד טעות בכאן):

גלימא אקמטרא ככלי בתוך כלי דמי פירוש אקמטרא כלי שמכניסין בו הספר כדאמר (מגילה דף כו:) הני זבלי דחומשי וקומטרי דספרי ור"ל שהספר נתון בתוך אקמטרא שלו וגלימא מלמעלה ככלי בתוך כלי דיינינן ליה:

ספר תורה עושה לו מחיצה גבוהה עשרה וכו'. יש ששואלין ואמאי צריך למחיצה גבוהה עשרה והא אמרינן לעיל (סוף דף כה:) שיניחם בכלי בתוך כלי ואית דמתרצי דהכא מיירי בשאין לו כלים ומ"מ עדיין קשה למה לא אמר ס"ת ותפלין כמו שאמר בברייתא שלמעלה ומשום הכי נראה למורי הרב נר"ו לתרץ כל זה ולומר דברייתא דאמר עד שיוציאם או עד שיניחם כלי בתוך כלי לצדדין קתני ור"ל בבית שיש בו ס"ת אסור לשמש בו המטה עד שיוציאנו ותפילין עד שיניחם בכלי בתוך כלי אבל בס"ת לא מהני כלי בתוך כלי אלא להוציאו או לעשות לו מחיצה כדמפרש רבי יהושע ושאר ספרים דינם כתפילין וצריך כלי בתוך כלי וכדאמרי' לעיל גבי גלימא אקמטרא:

אבל לפניו מלא עיניו ומי שקורא בלילה או סומא שאינו רואה צריך להרחיק מלא עיניו כאילו היה רואה והכין פירשו בירושלמי ותימה הוא למה הוצרך לומר וכן לתפלה שזה פשוט הוא דכיון שמרחיק לק"ש כל שכן לתפלה שהחמירו בה יותר משאר דברים:

ודוקא ישן אבל חדש לא. כלומר אע"פ שאין בו עכשיו צואה כיון שהיה אסור מתחלה אסור הוא מן התורה משום והיה מחניך קדוש וכל דבר שאסור מן התורה ה"נ אסור כנגד ד' אמות שלו אבל חדש אינו אסור כלל ואפי' בתוכו וכ"ש כנגדו. מפי מורי הרב נר"ו:

בתי כסאי דפרסאי אע"ג דאית בהו צואה כסתומות דמיין ואומרים רבני צרפת ז"ל דבתי כסאות שלנו אע"פ שהם עשוים כמו של פרסיים כיון שמי רגלים מצוין שם תמיד לא דיינינן להו כסתומות ואסור ורבינו האי גאון ז"ל כתב שאותן שלהם היו עשויים במדרון בענין שהמים יורדים מיד ולפיכך דיינינן להו כסתומות ומותר אבל בהני דידן שאינן במדרון אסור:

אבל שם גופיה לא אקרי נאמן וכתב רבינו משה ז"ל שמותר לומר בבית הכסא רחום שאינו אלא כינוי ולא מצינו שמו ממש שיקרא רחום והראב"ד ז"ל הגיה עליו שלא מצינו בשום מקום רחום על האדם ואסור לאומרו בבית המרחץ או בבהכ"ס ונראין דברי רבינו משה ז"ל למורי הרב נר"ו דהא כתיב זרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק וזה נאמר על הצדיק כי למעלה דבר בענין הצדיק ובהצלחתו ואמר הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד כי כשהצדיק יש לו הצלחה מעושר וכבוד ועושה צדקותיו זרח במעלתו והצלחתו והצדקות שעושה אור לישרים שמתפארים בהצלחתו מפני שהוא רחום וחנון וצדיק:

והזמנה לבית הכסא למיקם בגויה וצלויי בעיא ולא איפשטא הרב אלפסי ז"ל לא כתב בכאן דעבדינן לחומרא כמו שכתב בבעיא דדבוקה בו בסנדלו וטעם הדבר דהוה ליה תיקו בדרבנן דלא אסרה תורה אלא בהכ"ס עצמו או כל דבר של טינוף עצמו דומיא דצואה כדכתבינן לעיל אבל כשאין בו צואה אינו אסור אלא מדרבנן ומבעי' ליה הזמנה בעלמא אי חיישינן לבזיון או לא ולא איפשטא ולקולא עבדינן דכל תיקו דרבנן לקולא דיקא נמי דאמרינן לעיל גבי לא יעמוד אדם כנגד בית הכסא ויקרא ק"ש ודוקא ישן אבל חדש לא ונראה למורי הרב נר"ו שרצה לומר אבל חדש אינו איסור כלל דאפילו בתוכה מותר וכ"ש כנגדו:

מתני' זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע צריכין טבילה פי' אע"פ שהטבילה אינה מועילה להם להעלותם מטומאתם שהזב והנדה טמאים טומאת שבעה וכשטובל הזב מיד שראה הקרי או הנדה מיד שפלטה ש"ז נמצא שלא הגיעו עדיין ימי טהרתם ולא יצאו מטומאתם אפ"ה ס"ל לת"ק שצריכין טבילה קודם שיתפללו ור' יהודה סבר כיון שאין הטבילה מועילה להם אינם צריכין טבילה והאי דתנן שפלטה ש"ז מיירי כשפלטה בתוך ג' ימים של תשמיש שאינו מסריח אבל אחר ג' ימים שהוא מסריח אינו מטמא ומתני' מקמי דבטלוה לטבילותא היא אבל השתא (ד' כב.) דבטלוה לטבילותא א"צ טבילה כלל:

הדרן עלך מי שמתו

תפלת השחר עד חצות דס"ל לתנא קמא דתמיד של שחר קרב עד חצות דעדיין בקר מיקרי ור' יהודה אומר עד ד' שעות דסבירא ליה דתמיד של שחר אינו קרב אלא עד ארבע שעות בלבד: