רבינו יונה על ברכות טו.

אביי אמר אסור דהזמנה מילתא היא. פירוש תכריכי המת אסור בהנאה כדילפינן מגזירה שוה מדכתיב ותמת שם מרים וכתיב בעגלה ערופה וערפו שם את העגלה מה להלן אסורה בהנאה דכפרה כתיב בה כקדשים אף כאן תכריכין אסורים בהנאה וסבירא ליה לאביי דאפילו בהזמנה לתכריכין אסור דהזמנה מילתא היא ולית הלכתא כוותיה:

תחת מראשותיו מאי אמר ליה הכי אמר שמואל מותר ואפי' אשתו עמו. ופוסקים הגאונים הלכה כשמואל ואע"פ שחולק עם הברייתא ואין דרך האמוראים לחלוק על הברייתא אפילו הכי בדבר שהוא בדקדוק המצות כגון זה שהוא משום שמירה נוכל לפסוק כמו האמורא:

ולהניחן במטה כנגד צדו נראה דאזלינן לחומרא ודיינין ליה כתחת מרגלותיו מפני שפעמים מתהפך במטה וישכב עליהן ונראה למורי הרב נר"ו דתחת מראשותיו יש בו שלשה דינין ואלו הן תחת מראשותיו כנגד ראשו אסור בכל ענין ואפי' כלי בתוך כלי ואפי' בלא אשתו עמו ושלא כנגד ראשו אם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי דהיינו כלי אחד והכר שהוא כלי שני ואם אין אשתו עמו אפי' בכלי אחד דהיינו בין הכר והכסת סגי ודייק הכי מדאמרינן בגמ' והיכא מנח להו א"ר ירמיה מניחן בין כר לכסת שלא כנגד ראשו ומקשינן והתני רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו כלומר היאך אתה אומר שלא כנגד ראשו מותר דמשמע דהא כנגד ראשו אסור והתני ר' חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו דמשמע אפי' כנגד ראשו מותר ויש לשאול על זה ומאי קושיא דדילמא ר' חייא נמי מאי דאמר תחת מראשותיו לא אמר כנגד ראשו ממש אלא שלא כנגד ראשו דהא חזינא בסוגיא דשמעתא שיותר פשוט להם לשון תחת מראשותיו שרצה לומר שלא כנגד ראשו ותירץ הרב רבי יוסף תלמידו של רבינו שמואל ז"ל דמדאמר בכובע תחת מראשותיו שהוא כלי בתוך כלי הכובע כלי אחד והכר והכסת כלי אחר שמעינן דכנגד ראשו ממש מיירי דאי שלא כנגד ראשו בכלי אחד סגי ומאי הוצרך לומר מניחן בכובע די בשיניח תחת מראשותיו בלא כובע ומשום הכי פריך מיניה היאך אתה אומר דכנגד ראשו אסור דהא משמע הכא דכנגד ראשו היה מניחן בכובע תחת מראשותיו ומתרצינן דמפיק לה למורשא דכובע לבר כלומר מילתיה דר' חייא מיירי כגון שהיה יוצא הכובע חוץ מתחת ראשו ולא היה כנגד ראשו אלא מעט ממנו ובמורשא היוצא לחוץ שם היו התפילין ולפיכך מותר אבל אם היו כנגד ראשו ודאי אסור היה מדקא מקשי והתני רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו ופריך אכנגד ראשו כדכתבינן שמעינן מינה דר' ירמיה אוסר כנגד ראשו אפילו בכלי בתוך כלי ומדחזינן שלא תירץ דהתם מיירי שלא כנגד ראשו שמעינן עוד דשלא כנגד ראשו היכא דאין אשתו עמו מותר אע"פ שאינו כלי בתוך כלי דאם איתא דשלא כנגד ראשו צריך כלי בתוך כלי היה יכול לתרץ ולומר התם נמי שלא כנגד ראשו מיירי ומה שאמר בכובע משום דשלא כנגד ראשו צריך כלי בתוך כלי אלא ודאי מש"ה לא תירץ לו כן משום דשלא כנגד ראשו היכא שאין אשתו עמו סגי ליה בכלי א' דהיינו בין כר לכסת אבל היכא דאשתו עמו ודאי צריך כלי בתוך כלי כדאמר לקמן (סוף ד' כ"ה.) בית שיש בו ס"ת או תפילין אסור לשמש מטתו עד שיוציאם או עד שיניחם כלי בתוך כלי זה הנראה למורי הרב נר"ו מהצעת השמועה אבל רמז"ל לא כתב כן שהוא לא חילק בין אשתו עמו ולשאין אשתו עמו ובכל עניין אמר שצריך כלי בתוך כלי לחומרא:

והוה ידענא דההוא יומא יום טבילה הואי. כלומר שהיה יודע שטבל לקריו ושמש מטתו שמנהגם היה לטבול כשהיו משמשים מטותיהם ואית דאמרי שטבלה אשתו (והראשון עיקר) ולאגמרן הלכה למעשה דשלא כנגד ראשו כלי בתוך כלי אפילו אשתו עמו מותר הוא דבעא מינאי דמאי דאמר אשכחתינהו בין כר לכסת ר"ל בכלי אחד ובין כר לכסת:

שנים שהיו ישנים בטלית אחת. כתב הרב האלפסי ז"ל קי"ל כרב יוסף דאמר אשתו עמו כיון דכגופיה היא מותר להחזיר פניו ולקרות וכן דעת הגאונים ורבני צרפת ז"ל פוסקין לחומרא כמו הברייתא האחרת שמביא בגמרא דמצריך חציצה ואומר שבדבר כזה יש לנו להחמיר ולומר כי שמא אם היה יודע רב יוסף זו הברייתא לא היה מיקל כל כך ואיכא למידק דהיכי אמר מחזיר פניו וקורא והיאך יכול לקרות ק"ש והוא שוכב מוטה על צדו דהא אמרינן (ד' יג.) מקרי אע"ג דמצלי אסיר ומאי דאמר (ד' יא) מטין וקורין זהו במיושב אבל בהטיה בשכיבה לא אמרו והיכי אמרי הכא דשרי ואיכא דאמרי דכי אמר מקרי אף על גב דמצלי אסיר זהו בהטיה כמו פרקדן בשוכב על קדקדו ומוטה מעט אבל זה שמוטה על צדו לגמרי מותר והנכון יותר לתרץ דכיון דחזיני' דהיכא דאיכא טירחא שרי כדאמר' דרבי יוחנן מצלי וקרי משום דהוה בעל בשר והוה ליה טירחא הכא נמי התירו לו בהטיה משום דה"ל טירחא כיון שפשט את בגדיו לחזור וללבשן:

ואידי ואידי עד שיהו שדים נכונו ושערך צמח. כלומר בין תינוקת שהיא בת י"א או בין תינוק בן י"ב מותר כל זמן שלא יהו שדים נכונו ושערך צמח שנאמר ואת ערום ועריה דמשמע שבזה דיינינן ליה ערום ואיכא ערוה וכתב רבינו משה ז"ל דדוקא לי"ב ולי"א בעינן שדים נכונו ושערך צמח אבל כיון שהגיע התינוק לי"ג והתנוקת לי"ב אע"פ שלא הביאו אלו הסימנים אפ"ה כבר יצאו מתורת קטנים ואינו קורא עמהם בלא הפסקה מיהו אם הביאו אלו הסימנים קודם י"א לתינוקת ולי"ב לתינוק לא חיישינן להו ומותר. מפי מורי הרב נר"ו:

והלכתא לבו רואה את הערוה אסור. והשתא אפי' יכול להוציא את ראשו לא סגי ליה בהוצאת ראשו עד שיהיה חוצץ (ראשו) עד לבו דת"ק דאמר דסגי ליה בהוצאת הראש או בחציצת הטלית עד צווארו סבר ליה דלבו רואה את הערוה מותר אבל אנן כיון דקי"ל לבו רואה את הערוה אסור ובהוצאת הראש עדיין לבו רואה את הערוה נמצא שאין הוצאת הראש מועיל בלא הפסקה עד הלב:

דורשי חמורות אמרו. חמורות מלשון חומרתא ומפרשין אותו מלשון מרגלית ור"ל דורשי הדברים שהם כמרגלית וי"מ אותו מלשון קשר ור"ל דורשי הדברים המקושרים והמחותמים:

תלויים לך מנגד זה התולה תפיליו. כלומר שהוא אינו חושש לכבוד התפילין ג"כ לא יצאו מזונותיו בכבוד אלא מרחוק מלשון כי מנגד תראה את הארץ:

המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה. שנראה שחושב שאין הקב"ה שומע בלחש כמו בקול אבל אינו כל כך קשה כמו שמגביה קולו שדומה לנביאי שקר דכתיב בהו קראו בקול גדול וכו':