רבינו יונה על ברכות יד.

גמ' הא דאפשר הא דלא אפשר פירוש אם מתפלל כנגד המזרח וראה צואה כנגדו ויכול ללכת כנגד המזרח מהלך לפניו כדי שיזרקנה לאחוריו אבל אי אפשר לו ללכת כנגד המזרח כגון שמתירא שיפסיקוהו עוברי דרכים או שמא יראה צואה אחרת וכנגד המערב אינו רוצה לחזור פניו שהוא רוצה להתפלל כנגד המזרח ילך כנגד הצדדין עד שיתרחק ממנו ד' אמות:

הואיל וחטא אין תפלתו תפלה. כלומר הואיל וחטא שהיה לו לבדוק מתחלה ולא בדק צריך לחזור ולהתפלל ואומרים רבני צרפת ז"ל דדוקא כשהיה מקום שמצוים לשם קטנים או שמצוי שם צואה בכי האי גוונא אמרינן דצריך לחזור ולהתפלל אבל במקום אחר דמסתמא לא היה שם צואה אם מצא אחרי כן א"צ לחזור ולהתפלל ודייקינן הכי מדאמרי' הואיל וחטא אין תפילתו תפלה ואם הוא במקום שלא היה לו לתת אל לבו שיהיה שם צואה ולא היה מחויב לבדוק מאי החטא שחטא שלא בדק אלא ודאי לא נקרא חוטא שיצטרך לחזור כי אם במקום שהיה לו לבדוק ופשע ולא בדק תדע דהא באידך ברייתא דלעיל אמרינן היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ארבע אמות ואם איתא דלעולם הצריכוהו לחזור ולהתפלל היאך אמרו דדי לו כשיהלך לפניו ארבע אמות והיה לנו לומר שיחזור ויתפלל אלא ודאי מפני שאפשר הוא שהיה במקום שלא היה לו לתת אל לבו שהיה שם צואה לא אמרו שיחזור ויתפלל מפי מורי הרב נר"ו:

היה עומד בתפלה ומים שותתין לו על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וחוזר ויש לשאול היאך יכול לחזור ולהתפלל כנגד מי רגלים ויש מתרצים דהכי קאמר ממתין עד שיכלה המים להבלע בקרקע והנכון יותר דלא קאמר אלא עד שיכלה עמוד המים בלבד ור"ל ממתין עד שיכלה עמוד המים ואח"כ מרחיק ארבע אמות וחוזר ומתפלל ואכתי קשה דהיאך יכול להתפלל שהרי לחות המים שעל ברכיו עדיין לא סר ואית דאמרי שהמים שעל ברכיו ושבבגדיו במהרה הם מתנגבים ולפיכך לא חששו וזה דוחק ומשום הכי נראה למורי הרב נר"ו לתרץ שלא חששו למים שעל ברכיו ושבבגדיו מפני שמן התורה אינו אסור אלא בשעה ששותתין בלבד כדאמרינן לקמן לא אסרה התורה אלא כנגד העמוד בלבד וכיון שהשאר אינו אלא מדרבנן די בשירחיק מאותן שנפלו בקרקע ארבע אמות ובאותם שעל ברכיו ועל בגדיו שהוא דבר מועט כיון שאין יוצא מהם ריח רע לא גזרו (בהן) ומותר:

וכתב רבינו האי ז"ל שאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ואע"ג דאמרינן בהלל ובמגילה (בר"ה דף לד) אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק שאני תפלה דחמירא טפי שאפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו אבל רבני צרפת ז"ל אין חולקין ביניהם ואומרים דאפי' בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק וטעם האומר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש מדאמר' בגמ' נימא בהא קמיפלגי דמר סבר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומ"ס [דחוזר] למקום שפסק אמר רב אשי האי שהה לא שהה מבעי ליה אלא דכולי עלמא שהה חוזר לראש והכא במאי עסקינן דלא שהה ואומר מדאמרינן שהה כדי לגמור את כולה כ"ע מודו דחוזר לראש ולא נחלקו אלא בשלא שהה כדי לגמור את כולה ורבני צרפת ז"ל אומרים שאין מכאן ראיה שאין אנו למדין משני לשונות כשהתלמוד מביא האחד ומניח האחר אלא כשהיה יכול לומר גם את השני דכיון שהיה יכול לאומרו ומניחו ואומר האחר משמע שזה הלכה והאחר אינה הלכה אבל בכאן לא היה לו לומר דכ"ע שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק משום דכיון דאפילו בדלא שהה איכא מאן דסבר דגברא דחוי הוא וחוזר לראש היאך היה יכול לומר לדעת זה כששהה חוזר למקום שפסק הלכך אין מכאן ראיה שהתלמוד סובר דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש:

אי הכי קדישתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא. כלומר אם איתא דצריך להרחיק ממקום שהתפלל ד' אמות אם כן לא יוכל אדם להשתין בדרכי העיר לעולם שהרי לפעמים מתפללים בהם ומתרצינן תני ישהה וכו' ואומר בירושלמי שאפילו לרוק אין לו עד שישהה שיעור ארבע אמות ודוקא לרצונו אבל אם נזדמן לו רוק מותר כדבעינן למימר קמן:

אבל יכול לעמוד על עצמו מותר. זו היא גירסתו של הרב אלפסי ז"ל ואינו נכון דודאי אע"פ שיכול לעמוד על עצמו כיון שנצרך לנקביו אינו מותר לכתחלה כדאמר בסמוך באידך ברייתא הוצרך לנקביו לא יתפלל ומשמע אע"פ שיכול לעמוד על עצמו אלא כך היא הגירסא בספרים המדויקים אבל יכול לעמוד על עצמו אם התפלל תפלתו תפלה וכ"כ הרמב"ם ז"ל:

מהו שיכנס אדם בתפיליו לבה"כ קבוע וישתין בהם מים וכו'. י"מ דלא גרסי קבוע דהיכי מיבעי ליה אם מותר להשתין בקבוע אם לאו דהא חזינן בסמוך שאפילו הכניסה בלא השתנה אסור דתניא הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ונכנס וכו' אבל רבינו האי גאון ז"ל גריס ליה ומפרש דה"ק מהו שיכנס אדם בתפיליו לבית הכסא צנוע שסופו להיות קבוע ומש"ה מיבעי' ליה אע"פ שבשאר בתי כסאות שאינם קבועים מותר להשתין בהם בזה שסופו להיות קבוע מי גזרינן שמתוך זה יבא לפנות בו ואסור או נאמר כיון שעדיין אינו קבוע דיינינן ליה כבית הכסא עראי ומותר ומסקנא דאסור דחיישי' שמא יפנה בהם ואומר הרב מורי שכך הוא הפסק דבבית הכסא עראי בידו אסור להשתין בהם דחיישינן משום ניצוצות כלומר שמא ישפשף בהם שהניצוצות מגיעות לתפילין אבל כשהם בראשו דליכא חשש ניצוצות מותר להשתין בהם דכיון דבית הכסא עראי הוא ליכא למיחש שמא יפנה בהן ובית הכסא קבוע בראשו אסור שמא יפנה בהן ובידו מותר דבבית הכסא קבוע ליכא חשש ניצוצות ומשום שמא יפנה נמי לא חיישינן כיון שאוחז אותם בבגדו ובידו:

רבי עקיבא אומר אוחזן בבגדו ובידו ונכנס אע"ג דהלכה כר' עקיבא מחבירו ולא מחביריו בהא נראה דהלכה כמותו מדאמרינן התקינו שיהא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס ואע"פ שאין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי ברייתא מ"מ למדנו מזה שהאחרים סוברים כמותו ואינו יחיד אצל רבים: