רבינו יהונתן מלוניל על עירובין ו.

אמרו לו חכמים לא אמרו. חכמים זה השיעור של בית סאתים אלא בגנה וקרפף שהם דברים שלא הוקפו לדירה אלא מאיליהן נעשו מחיצותיהן דהתם הוא דלא מהני יותר מבית סאתים משום דלא רצו חז"ל להקל בדבר שהמחיצות נעשו מאיליהן אבל בפסי ביראות שנעשו הדיומדין והפשוטין ע"י בן אדם דין הוא שיהנה אפילו ביותר מבית סאתים:

אבל אם היה שם דיר וכו'. דיר שיש לו מחיצות ובית בתוכו לרועה שלהן וכל אלו שמונה הכא בענין זה ואפילו יש להן באורך יותר מחמשה כורין דין הוא שמותר לטלטל בהם כל מה שירצה שהרי נעשה על ידי בן אדם והוקף לדירה:

ומותר להרחיק כל שהוא וכו'. הא דקא מהדר למתני הא י"ל דלמסתם הלכתא כרבי מאיר דפליג בהדי רבי יהודה דשרי כל שהוא רוצה אפילו ביותר מבית סאתים דהוי מחלוקת ואחר כך סתם והלכה כסתם:

גמ' אמר ר' יצחק בר אדא לא הותרו וכו' לעולי רגלים. דוקא לפי שהם עוסקים בדבר מצוה וצריכין למי גשמים הרבה כדכתיב (דברים י״א:י״א) למטר השמים תשתה מים ואין מעיינות מים נמצאין בכל מקום אבל בזמן הזה שאנו בגלות שאין רוב ישראל יוצאין מבתיהם לילך בשיירות ועוד דשכיחי בדקי דמיא לא שרינן לטלטל בתוכה במחיצות אלו שפרוץ מרובה על העומד:

בהמת עולי רגלים. אבל אדם אפי' לעולי רגלים לא הותר לו לדלות ולשתות שהרי יכול ליכנס לפנים ואם היה [דף כא.] רחב כ"כ שאינו יכול לירד בתוכו אף לאדם מותר והרב אלפסי ז"ל לא חשש לסיים דבריו לפי שבעונותינו חרב בית מקדשנו:

מתני ר' יהודה אומר אם היתה דרך הרבים וכו'. דס"ל דאתו רבים ומבטלי מחיצות כאלו שהפרוץ מרובה על העומד מארבע רוחותיה שאם היו שתי המחיצות שלמות בהא הוה מודה רבי יהודה שאין כח ברבים לבטל מחיצות כדחזינן בפרק כל גגות (דף צה.) דתניא מי שיש לו שני בתים משני צדי רה"ר עושה לחי מכאן ולחי מכאן וקורה מכאן או קורה מכאן ונושא ונותן באמצע דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין מערבין רה"ר בכך שמע מינה דהיכא דאיכא שתי מחיצות שלמות מודה רבי יהודה דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא:

וחכ"א אינו צריך. כלומר דלא אתו רבים ומבטלי שם ארבע מחיצות דפסי ביראות יש מכל מחיצה ומחיצה פס ששה מכאן ופס ששה מכאן שאם לא מחמת הפסין שהם כל כך רחבים מכאן ומכאן בהא הוו מודו רבנן דאתו רבים ומבטלי מחיצתא כדחזינן בפלוגתא דלעיל דמי שיש לו שני בתים בשני צדי רשות הרבים והכי מיתרצי בגמ' דר' יהודה אדר' יהודה ודרבנן אדרבנן:

אחד באר הרבים וכו'. שהוא נובע ולא עביד דפסיק:

או בור הרבים. אע"ג דעביד דפסיק כיון דשל רבים הוא שרינן ליה למימלא בשבתא ע"י פסין או אפי' באר של יחיד כיון דלא עביד דפסיק אבל לבור היחיד דאיכא תרתי לגריעותא חדא דשל יחיד הוא ועוד דעביד דפסיק ואי שרית ליה לטלטל בו שמא יבא לטלטל במחיצות אלו אחר שיבשו המים ועיקר היתרא לא התירו חכמים [אלא משום צורך הרבים או ליחיד לשתות מים בדרך] ור' יהודה בן בבא סבירא ליה שלא התירו חכמים לטלטל במחיצות גרועות כאלו שהן פרוץ מרובה על העומד בכל מחיצותיו אלא היכא דאיכא תרתי למעליותא כגון באר הרבים:

ולשאר. (שלא ידענו אם הוקף לדירה אם לאו) כגון באר של יחיד אע"ג דלא עביד דפסיק א"נ בור של רבים שהן מים מכונסין:

עושין להם חגורה וכו'. וחגורה ומחיצה דבר אחד הם ומפני שמצריכין מחיצה מד' רוחותיה קורא לה חגורה:

גמ' הלכה כר' יהודה בן בבא. דאמר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד ולא לבאר היחיד אע"פ שהוא באר דלא עביד דפסיק:

אין בורגנין בבבל. כדאמרינן בכיצד מעברין את הערים (דף נה:) אם היו בורגנין חוץ לעיר בתוך ע' אמה ושיריים מתעברין עמה ומודדין תחום העיר משם ולהלן אפילו עשר פרסאות יכול לילך בשבת אם מצויין בורגנין קרובים זה מזה בשיעור הזה ובורגנין הם סוכות שעושין שומרי שדות וקמ"ל ר"י דדין בורגנין אינו נוהג בבבל ואינן מתעברין עם העיר לפי שאינם דבר של קיימא שבא שבולת מים ושוטפת אותס ובשארארצות שאין שם שפע מים כבירים שוטפין אפ"ה לא:

דשכיחי גנבים. וגנבי להו בלילה כל מה שבתוך הבורגנין נמצא שאינם עשויין לדירת קבע:

דשכיחי מיא. שאם לא כן היה מותר בעבור שיירות שהולכות לדבר מצוה ללמוד תורה דומיא דעולי רגלים ובחו"ל ליכא בעלי ישיבות ואפילו איכא ארץ עוני ודלדול הוא וכל העם רצים אחר פרנסתם ואינן מגיעים: