רבינו יהונתן מלוניל על עירובין ג.

מתני' הכשר מבוי וכו'. מבוי שיש לו שלש מחיצות ודופן [רביעית] מפולשת לרשות הרבים כיצד הכשירו:

בית שמאי אומרים לחי וקורה. דסבירא להו לבית שמאי דאסור לטלטל בלא ארבע מחיצות שלמות מן התורה ואתא הלכתא למשה מסיני דקיימא לן דמחיצות הלכה למשה מסיני ואוקימתיה לרביעית אלחי וקורה. ובית הלל סבירא להו דמן התורה סגי בשלש מחיצות ואתא הלכתא להוסיף גם הרביעית או בלחי משהו או בהיכר מחיצה אע"ג דלאו מחיצה היא:

ורבי אליעזר נמי ס"ל כב"ש ובעי לחי מכאן ומכאן וצריך שיהיו הלחיים לרבי אליעזר או הלחי לב"ה סמוך לכותל המבוי בלא הפסק שלשה טפחים שאם היו מרוחקים מן הכותל שלשה אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטלי להו אבל בפחות משלשה אמרינן לבוד וכמאן דמיחבר דמי וצריך נמי שתהא הקורה עומדת על גבי כותלי המבוי מבפנים ולא שיהיו יתדות יוצאות מן המבוי לחוץ ותהיה הקורה עליהם נוגעת בצד האחד אל כותלי המבוי משום דבעי' [דף ח:] קורה על גבי מבוי [וליכא. וסתם מבוי] הם כותלי המבוי שקורה נשענת בהם או נכנסת בתוכם בחור מכאן וחור מכאן:

משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד. מפרש בגמרא [דף יג.] שאותו תלמיד רבי מאיר היה שלמד מתחלה בילדותו לפני רבי ישמעאל וגמר גמרא והדר בא לפני רבי עקיבא וסבר סברתו וחדודו של רבי עקיבא שלא נמצא כמותו בתלמידי בית הלל:

על מבוי שהוא פחות מארבע אמות. כלומר ברחבו דסגי בלחי או קורה אפי' לבית שמאי דהא קורה משום מחיצה נמי היא ומינכרא מחיצתא כיון שאינורחב כל כך אבל כשהוא רחב יותר לא מינכרא מחיצתא עד שיסייעהו הלחי לסתום וב"ה סבירא להו דסגי אפילו בקורה כדפרישית דמן התורה אפילו קורה לא צריך כיון דאיכא ג' מחיצות אלא אתאי הלכתא לאוסופי קצת היכרא לדופן רביעית:

ורבי עקיבא השיב לתלמיד דבשניהם נחלקו ב"ש וקיימא לן כב"ה בשניהם דסגי בלחי או קורה עד רוחב עשר כסתמא דמתניתין אע"ג דסתם ואח"כ מחלוקת היא:

ובגמ' [דף יג.] מקשינן רבי עקיבא היינו תנא קמא דמתניתין דקתני הכשר מבוי ב"ש אומרים לחי וקורה וכו' ולא קאמפליגבין רחב לקצר ומתרץ איכא בינייהו מבוי שאינו רחב ד' טפחים אם צריך לחי וקורה לבית שמאי או לחי לב"ה דת"ק דלא מפליג בין רחב וקצר ס"ל דלב"ה צריך לחי ולר' עקיבא דמפרש מלתיה דנקט פחות מד' אמות דוקא מבוי שהוא קצת רחב אבל במבוי שהוא צר כל כך אינו צריך כלום אליבא דבית הלל אי נמי איפכא דת"ק מיקל ורבי עקיבא מחמיר:

גמ' כמאן לא כחנניה וכו'. קס"ד דמתני' בעי לתת שיעור הכשר לכל מבוי שבעולם אפי' מפולש לרשות הרבים משני ראשים אם כן לא כחנניה דלחנניה [דף ו ע"א וע"ב] דלתות בעי לבית שמאי ולבית הלל דלת אחת:

ולא כתנא קמא. דהא בעי צורת פתח מראש אחת ולחי וקורה בצד השני ומתרץ הכשר מבוי סתום קאמר שיש לו שלש מחיצות שלימות משלש רוחותיו וברוח הרביעית לבדה היא מפולשת לרשות הרבים דדי לו בלחי או קורה לב"ה:

חצר צריכה שני פסין. כלומר חצר שנפרצה למקום האסור לה אע"פ שאין בפרצה יותר מעשר כיון שהיא נפרצה במילואה נאסרה החצר לטלטולי בכולה אבל אם לא נפרצה כולה [אלא] שנשתייר מכותל רביעית בנוי כשיעור ארבעה טפחים במקום אחד ניתרת בכך אבל לא בפחות או אפילו בפחות שיעור זה אם מכל צד אותו כותל נשאר טפח מכאן וטפח מכאן בגובהו של כותל או עד עשרה טפחים ואע"פ שלא ישים קנה על גביהן נחשב אותה פרצה כפתח אבל ביותר מעשר אע"פ שנשאר מן הכותל בנוי בעשר [ואפילו] ביותר מעשר אינו מועיל כלום וכאילו נפל כל הכותל דמי ונאסרה החצר לטלטל בתוכה עד שיעשה לאותה פרצה צורת פתח דצורת פתח מהניא לחצר ברחבה ולמבוי בגבהה וברחבה:

[דף ג.] ואמלתרא אי מהניא בה בגבהה וברחבה בעיא [דף יא.] ולא איפשיטא וכל תיקו דאיסורא לחומרא ופירוש אמלתרא [דף ג.] קורה של ארז ארוכה ורחבה תחובה בכותל ומצויירת בציורין ומתוך חשיבות הקורה עצמה שהיא מעץ חשוב ומתוך שהיא מצויירת מביטין בה כל בני אדם בעברם שם ואיכא היכרא אפי' בגבוה מעשרים אמה:

לשון ים שנכנס. בכח לחצר דרך פרצת הכותל ובשלא נפרץ במילואו עסקינן מדמפליג בין י' ליתר מי':

אין ממלאין. בני החצר מאותו לשון ים בשבת לפי שאותו לשון ים הוא כרמלית והחצר רשות היחיד:

אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה כלומר שגדרו מאותה פרצה כולה עד שלא נשאר מן (החריץ) [הפרוץ] אלא עשר לבד שהם נחשבים כפתח כיון שיש בעומד הנשאר שם שיעור ארבע טפחים או שיור כל שהוא מכאן ומכאן אבל אם לא היתה הפרצה מתחלה אלא עשר אין צריך כלום שהרי יש שיור מכאן ומכאן או מצד אחד פס ארבעה:

ממלא הוא דלא ממלינן. משום דמטלטל מכרמלית לרשות היחיד:

הא טלטולי מטלטלינן. בהאי חצר:

והלא נפרצה למקום האסור לה. כלומר והלא נפרצה יותר מעשר וכאילו נפרצה במילואה חשיבה:

הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי. יש מפרשים שנשאר מן הפרצה מלמטה בגובה י' אלא שהים כסהו לפיכך בחצר מותר לטלטל שהרי לא נפרצה כלל אבל מימלא לא ממלינן מיניה כיון שהמים מכסין אותו:

וצריך עיון אמאי לא מהני ללשון הים מחיצה שהרי יש תחתיו מחיצה גבוהה עשרה אע"פ שהמים עולין למעלה מן הגדר דהא מהני מחיצה תלויה במים ובבור בין מלמעלה בין מלמטה ואמרי' [דף פו.] למטה למטה מן המים למעלה למעלה מן המים ויש מפרשים דאית ליה גידודי שיוצאין אבנים מן פינת הכותל מכאן ומכאן והם חשובין מחיצה לענין טלטול לפיכך אפי' ביתר מעשר מטלטלינן לתוכה שהרי אותו יתר מעשר אינו שוה בכל הפרצה שהרי אבן יוצא ואבן נכנס ומעכבין לאדם ליכנס לאותו מקום שהוא רחב יותר מעשר אבל אותן גידודין אינם מהנים כלום שיוכל לשאוב מים מן לשון הים דמכל מקום הפרצה בהרבה מקומות הוא יתר מעשר והגידודין אין מעכבין כניסת המים כלום לפיכך אין ממלאין ממנה עד שתהא הפרצה פחותה מי' אמות:

מבוי וכו'. אינו ניתר . בלחי משהו אלא בפס ד' כדין חצר:

אינו ניתר בקורה טפח. כשאר מבואות אלא בפס ד' או בשני פסין של שני משהויין ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

מכוונן שמעתא דסבי לסיועי הוא בא: