רבינו יהונתן מלוניל על עירובין לה:

גמ' מביא תבן ומרדה בה. דלא מבטל ליה וליכא משום אשויי גומות שהיא מלאכה גמורה דהוי כבנין דכיון דחזי למאכל בהמה או לטוח החומות לא מבטל לה התם:

וכשהוא מרדה לא ירדה וכו'. דבעינן שישנה קצת ממעשה חול:

לא בסל ולא בקופה. כדרך חול אלא בשולי קופה שנשתברה [ונשארו] השולים:

בור הגולה. כמו גולת הזהב ומפורש בפי' המשנה:

טרף אבבא. הקיש על הדלת באגרופו והשמיע קול:

דקא מחלל שבתא. דקא סבר עולא כל אולודי קלא אסור:

בקול של שיר. הנשמע כעין שיר בנעימה ובנחת דאיכא למיגזר שמא יתקן כלי שיר:

מעלין בדיופי. מעלין יין מחבית לחבית ע"י שני קנים התחובין באלכסון דמניח ראשיהן המשופעים זה כנגד זה ונותן [אחד] מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש קנה האחד עד שמושך מן היין אליו ומסתלק משם והיין עולה ויוצא כולו מאליו ולישנא דרבנן דיופי דו פיות ב' פיות:

ומטיפין מי מרק לחולה. כלי הוא ופיו קצר ושל מתכת הוא ומנוקב בתחתיתו נקבים וממלאו מים וסותם פיו העליון כל זמן שפיו סתום אין המים יוצאין בנקבי' התחתוני' וכשרוצ' נוטל הפקק העליון והמים יוצאין בנקבים טיף טיף אחר טיף טיף ונותן כלי מתכת וכופהו תחתיו וקולן נשמע לחולה:

ובעי לאיתעורי. על ידי קול זה שמתייראין להקיצו בידים שמא יבעת וכיון דלהקיץ הוא לאו בנעימה ובנחת עושין ואפ"ה לבריא לא:

ומשני דתיר ובעי לאונומי כו':

זמזומי. צינבש שהוא כמו שיר:

לא יטפח בידו. על לבו:

ספוק. כף אל כף:

ירקד. ברגל להשמיע קול להבעית העופות שמע מינה דאולודי קלא אסור ומשני לא מיתסר משום אולודי קלא אלא משום שמא יטול צרור ויזרוק ברה"ר להבריחם:

נשים המשחקות באגוזים. לגלגל האגוז ואיכא אולודי קלא אבל בתפוחים דליכא קול שרי:

לאשוויי גומות. כדי שיגלגל היטב ולא יעכבנו תל העפר או הגומא לפיכך הוא משוה פני הקרקע והוא הדין דאפי' בתפוחים אסור:

אבל לא במדינה. לאו משום אולודי קלא (אלא) שהגלגל משמיע קול:

אלא גזירה משום שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. שמתוך שממלאין בו בלא טורח אתי להשקות בו גינתו וחורבתו הזרוע מזרעים או נטועה מנטעים א"נ שמתוך שהוא ממלא מים רבים וא"צ לכולם לשתותם מה שישאר לו מהם יפתח האמה ויכנסו לגינתו הסמוכה שם:

ר' אלעא איעצר בסידרא. נתעכב בבה"מ וכשבא לביתו מצאם ישנים ולא רצה להקיש בדלת וישן כל הלילה לפני הדלת ש"מ דכל אולודי קלא אסור ואע"פ שאינו עשוי בנעימה ובנחת:

הכא לא גינה וכו'. לפי שבתוך העיר היה:

תרו בה כיתנא. שורין בו פשתן:

מאי בור הקר. לשון מקור כדכתיב כהקיר בור מימיה כמו שמעיין מיקר מימיה כשנובעין ומתחדשין ומוסיף כן הוקר רעתם:

ביר. כמו באר:

נביאים שביניהם. חגי זכריה ומלאכי:

מנהג אבותיהם. היו באותו הבור ולא רצו ללמוד ממנו למלאות בגלגל בשבת בשאר בורות אפי' בתוך העיר שאין בהן גנות ופרדסין לפי שיש לגזור שמא ישרו במים ההם פשתן שלהם:

סליקא לה מסכת עירובין