רבינו יהונתן מלוניל על עירובין כד:

גמ' אין בו ד' מאי. כלומר אם אין רוחב הכותל ד' טפחים מי יכולין בני חצרות לעלות למעלה ולאכול עליה כמו שעושין כשיש ברחבה ארבעה על ארבעה או דילמא לא:

אמר רב אויר שתי רשויות שולטת בו. דכיון דלא חשיב למיהוי רשותא בטיל לגבי תרוייהו ורשות שתי החצרות שולטין בו ואוסרין זה על זה ואפי' על ראשו אסור לטלטולי:

ולא יזיז. על הכותל ממקום למקום:

אפילו כמלא. נימא אחת אפילו פחות מטפח לפי שהוא כמטלטל מרשות לרשות בלא עירוב ולא דמי האי לבקעה או לרשות הרבים שמותר לטלטל חפץ מתחלת ארבע לסוף ד' דהתם כל אותם פחות מארבע אמות חדא רשותא הוא והכא רשות ראובן ושמעון שולט בכל טפח וטפח אבל כשרוחב הכותל ארבעה אין רשות אחד מהם שולט בו והוא הוי רשות היחיד בלא בעלים שמותר לטלטל בכולו:

ורבי יוחנן אמר אלו מעלין וכו'. אלו מעלין מחצרן לראשן והוא הדין למורידין דמקום פטור הוא ובטל לכאן ולכאן להקל ואפילו כלים ששבתו בבתים דכלים ששבתו בחצר פשיטא הוא דהא אפי' בשיש בכותל ד' טפחים מותר להעלותו שם דהא קי"ל [דף צא.] דגגין וחצרות רשות אחת הן אלא אפי' כלים ששבתו בבתים דאסרינן להעלות לכותל כשיש בה ד' טפחים דבתים וגגות שתי רשויות הן כיון שלא עירבו בעלי הגגות עם בעלי הבתים שאוסרין זה על זה ואע"פ שאין בכותל גובה עשרה [אלא] רחב ד' ואין בו דיורין שיאסרו על בעלי בתים אפי' הכי אסור לטלטל מן הבתים לכותל לפי שדרך בעל הבית מכאן ובעל הבית מכאן להשתמש בו בזריקה הוי לזה בזריקה ולזה בזריקה ושניהם אסורין בו אבל להשתמש למעלה ממש כלים או פירות ששבתו למעלה מותר לטלטל בכולה כדאשכחן בחצר שאינה מעורבת שאסור להכניס ולהוציא מן הבתים לחצר ומותר לטלטל בכל החצר כלים ששבתו בחצר:

אבל ברשות דרבנן. כגון כותל שבין שתי חצרות דרה"י הוא והוא גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה מותר לכתף ולהחליף ומשמע לן דוקא על גבי הכותל העומד תחת אויר הוא דמותר לכתף ולהחליף אבל בדרך חורין בכותל שהוא גבוה הרבה והכותל מקורה כלומר שהוא בין שני בתים אסור לכתף ולהחליף מזה לזה אע"פ שאין ברוחב החור ארבעה על ארבעה אי נמי בכותל שבין שני בתים שאינה גבוהה יותר מעשרה טפחים אסור להשתמש עליה מזה ומזה אע"פ שאין ברחבה ארבעה על ארבעה לפי שהכותל נחשבת כחורי רשות היחיד לזה וחורי רשות היחיד לזה ואוסרין זה את זה ועוד דהא אמרינן ביתא כמאן דמלי דמי וכאילו היא פחותה מעשרה דמי לגבי נפשה ורשות שניהם שולטת בו אפי' לר' יוחנן שמתיר להעלות עלה מאני דבתים דדוקא התיר בכותל העומד תחת אויר שאין עליה קירוי כלל אי נמי אמרי' כיון שמקורה כמאן דמלי דמי וקרקע הבית נחשב כאילו הוא שוה לאותה חור הכותל או לגבהה של כותל וכמי שיש בהם ארבעה טפחים רוחב דמי ואסור לכתף עליו וכ"ש שאסור להחליף עליו:

וצדו אחד שוה לארץ. כלומר גבוה הוא מן הצד האחד ונמוך מצד אחר כגון שקרקעיתה שלזו גבוה מחצר חברתה עשרה ממש או פחות מעשרה נמצא שלעליונה ניחא תשמישתא על עובי הכותל יותר מן התחתונה שאינה יכולה להשתמש עליו אלא בזריקה לפיכך נותנין אותו עובי הכותל כולו לעליון להעלות מחצרו עליו ולהוריד ממנו לחצרו וחברו התחתון אסור בו לפי שהוא לעליון תשמישתו בנחת ולתחתון תשמישתו בקשה נותנין אותו לזה שתשמישתו בנחת:

חריץ שבין שתי חצרות כו'. חריץ על פני אורך החצרות מבדיל בין זו לזו הוי מחיצה מעלייתא:

וצדו א' שוה לארץ. כלומר שאינו עמוק ממנה עשרה כגון שקרקעיתה נמוך יותר מקרקעית חצר שכנגדו נמצא שתשמיש החריץ הוא נוח למי שעומד בחצר התחתון יותר מלבני חצר העליונה:

מתני' חריץ שבין שתי חצרות וכו'. וארוך הוא ומפסיק על כל פני החצר כולה:

ורחב ארבעה. דאי הוה פחות מכן היה נוח לפסעו משפתו אל שפתו כעין גשר [וכחצר אחד לגמרי דמי שאוסרין זה את זה ומערבים אחד ואין מערבין שנים] ולא דמי לכותל גבוה עשרה ואינו רחב ד' דאמרינן דמערבין שנים ואין מערבין אחד דהתם לא ניחא להשתמש מזה לזה אבל בחריץ ניחא תשמישתייהו וכפרוץ חשיב ולא כפתח:

אפילו מלא קש או תבן. אמרינן דמערבין שנים ולא אחד לפי שאין דרך קש ותבן לבטולינהו דהא חזו לבהמה לפיכך אינו נחשב כסתום כלל ואע"פ שרגלי אדם אינן נשקעות לתוכו שכל כך הוא מעובה אפילו הכי ככותל חשוב ומפסיק בין שתי הרשויות הפסק גמור:

מלא עפר וצרורות וכו'. מערבין אחד דהוי סתום לגמרי לפי שדרך עפר וצרורות להתבטל במקומו ונמצא שחצר א' הן ואין דבר שיפסיק ביניהם ומשום הכי אין מערבין שנים והוא הדין אם לא נסתם מכל אותו חריץ אלא עשר אמות לבדן ונשאר חריץ מכאן ומכאן דכפתח הוי ואם רצו מערבין אחד ואם רצו מערבין שנים אלא משום דלא שכיח למיהוי כענין זה לא הוזכר במשנה:

נתן עליו נסר רחב ארבעה. כמין גשר מזו לזו כלומר שנתן ארכו של נסר לרחבו של חריץ כיון דניחא תשמישתיה שאין אדם ירא לעבור מזה לזה דרך הגשר כסתום דמי:

ואם רצו מערבין אחד. אבל אין אוסרין זה את זה שהרי נשאר חריץ מכאן וחריץ מכאן:

ואם הוא נסר פחות מארבע לא מיקרי סתום שהרי אדם ירא לעבור מזה לזה וכפתוח לגמרי דמי ומערבין שנים ואין מערבין אחד:

וכן הדין לשתי גזוזטראות. שהן תקרות הבולטות האחת מרוח מזרח למערב והאחרת ממערב למזרח נמצא שרשות הרבים הוא מקורה חוץ מבאמצע עד ארבעה טפחים רוחב או יותר אמרינן שאסור הוא להוציא ולהכניס מגזוזטרא זו לגזוזטרא זו בשבת ואם רצו לערב אין כח בידם ואם נתן נסר רחב ארבעה כמין גשר מערבין אחד ואם ירצו מערבין שנים דכסתום הוא ואם אינו רחב ארבעה האדם ירא לעבור ומערבין שנים ואין מערבין אחד:

גמ' לא שנו. דבעינן נסר רחב ארבעה:

אלא שנתנו לרחבו של חריץ. כלומר ארכו של דף לרוחב החריץ משפה לשפה כעין גשר והחריץ מכאן ומכאן מפסיק בין שתי החצרות דכי יש בו ארבעה טפחים אין אדם ירא לעבור על הגשר ותשמישתן מזה לזה בנחת הוא והוה הגשר כאילו פתח יש ביניהם ורצו מערבין אחד: