רבינו יהונתן מלוניל על עירובין טו:

גמ' מפני טועי המדה. מפורש בפירוש המשנה:

רגלו אחת בתוך התחום וכו'. אפי' לתנא קמא דהלכתא כוותיה דקאמר אפי' אמה אחת לא יכנס ואע"פ שבפסיעה אחת בינונית יש אמה אחת וכ"ש אם היתה פסיעה גסה אפ"ה כיון שלא עקר אלא רגלו אחת אינו נקרא יוצא חוץ לתחום דכתיב אם תשיב משבת רגלך רגליך קרינן ביו"ד שהוא לשון רבים כלומר בששני רגליך חוץ לתחום צריך שתמנע בעבור כבוד שבת שלא תלך אנה ואנה אלא עמוד במקומך:

כיצד מעברין את הערים וכו'. מפורש בגמרא [דף נג.] שהוא לשון אשה עוברה ותנן לקמן [דף ס.] הנותן עירובו בעיבורה של עיר וכו' אלמא יש עיבור לעיר ומפרש השתא כיצד יש לה עיבור אם בית אחד נכנס ובית אחד יוצא מוציאין את המדה כנגד היוצא כלומר כשבא לציין סימן תחום העיר ובא למדוד אלפים אמה חוצה לה ואין לעיר חומה חלקה אלא חומה מן הבתים המחוברים והסמוכים ויש בית נכנס לתוך העיר מחבירו ונראית כניסתו פגומה מבחוץ ויש בית יוצא ובולט יותר מחבירו או פגום נכנס או פגום יוצא שהיתה העיר מוקפת חומה ויש מגדלים עגולין בולטין בחומה פעמים שבולטין לפנים פעמים שבולטין לחוץ:

או שהיו שם. לאמצע קרנות של עיר:

גדודיות שברי חומות בית שנשארו בה שלש מחיצות ואע"פ שאין עליה תקרה כיון שראוין לדירה נחשבים כבית וממנה מודדין ובלבד שישנו בתוך שבעים אמה ושירים סמוך לשאר בתי העיר המחוברות כדמפרש לקמן:

או גשרים. שהם מכוסין מלמעלה ויש לו כותלים מד' רוחותיו אלא שהכיפה חלולה ויש בכותלים פילוש שיעברו המים תחתיו או בני אדם ויש תחתיו דירה למוכס:

ונפשות. בית שע"ג הקבר שהנר דולק בפניו ושומר הקברות יש לו דירה בו וצריך שיהיה ד"א [על ד' אמות] בכל אלו. [בכל אלו] מוציאין את המדה כנגדן אם הבליטות הללו אצל קרן מזרחית צפוני' רואין כאילו יש בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו ומודד מן החוט ולחוץ כדי שיהא התחום שוה לשתי הקרנות ולא יהא כאן ארוך וכאן קצר:

ועושין אותן. כלומר את התחומין מרובעין שיש להם אלפים לצדדין כבאמצע ולא עגולין שאם [לא] כן לא היו לצדדין אלפים כדרך כל עגול שמתמעט לצדדין וזהו שאמר שיהא נשכר את הזויות ובעיר מרובעת עסקינן שאין בה אלא אלפים על אלפים דזהו נמי תחומין מרובעין שאם אינה מרובעת כגון שהיא שלשת אלפים בארכה וברחבה אין לה אלא אלפים לא יהו מרובעים התחומין דוקא שלא יהא ארכן אלא כרחבן או שנאמר שניתן לרחבן כמו לארכן אלא כך יהיה דינם על כלפני העיר רחבן אלפים ומשך התחומין כמשך כל העיר. ואם היתה עיר קטנה שאין לה אלא אלף אמה [רוחב] אין לה לתחומיה אלא טבלא ארכה אלפים אמה ורחבה של אלף אמה רק במדת הקרנות הן שוות עיר של אלף על אלף ועיר שהיא אלפים על אלפים שלעולם נותנין לקרנות טבלא של אלפים על אלפים למלאות אותה הפגימה שיש בין טבלא של מזרח ובין טבלא של צפון שצריך למלא אותה בטבלא של אלפים על אלפים שהרי אותה טבלא של מזרח משך שלה אלפים אמה וכן אותה של צפון:

ואם היתה העיר עגולה. כלומר שהיא אלף אמה על אלף אמה עגולין עושין לה זויות ומוסיפין עליה הרביע כדאמרינן [דף יד: ונו:] שהמרובע יתר על העיגול רביע ואחר שנרבעה שנשתכרנו בזויותיה הרביע מאותו מקום שנשלם הריבוע נתחיל למדוד התחומין כמו כן מרובעין כמו שפירשתי דילפינן מקראי דלעיל [דלכל מילי] דשבת אנו נותנין פיאות:

גמ' ת"ר כיצד מעברין וכו' ארוכה כמות שהיא. כלומר שהיא ארוכה עד אלפים אמה אבל אין ברחבה אלא אלף אמה שמא תאמר ירחיבנה למזרח ולמערב כמו שהיא ארוכה בצפון [ודרום] עד שתהיה מרובעת יפה שתעמוד אלפים על אלפים [קמ"ל] כמות שהיא מניחין אותה והכי קאמר אם היתה ארוכה וקצרה זו אינה צריכה לעבר אותה אבל אם היתה עגולה אותה צריכה להתעבר ועושין לה זויות ומרחיבין אותה עד הרביע כמו שאנו אומרין כמה מרובע יותר על העיגול רביע ותהיה ארכה כרחבה לגמרי:

מרובעת אין עושין לה זויות. וא"ת הרי יש לה זויות מיירי שהיא מרובעת אבל אינה מרובעת כריבוע של עולם שיהא צפונה לצפון עולם אלא עומדת באלכסון וקמ"ל שלא נוסיף בתחומי' עד שתהיה מרובעת כריבוע של עולם אלא מודדין אלפים אמה מחומתה אליבא דרבנן [דף נז.] ואליבא דר"מ חוץ לעיבורה של עיר דזהו כשיעור קרפף של שבעים אמה ושירים [על שבעים אמה ושיריים] שהוא כחצר המשכן והוא בית סאתים (על בית סאתים):

היתה רחבה מצד אחד. אלף אמה וקצרה מצד אחד חמש מאות אמה לבדן רואין כאילו חוט מתוח לשיעור רחבה לראשה הקצר ומודדין מאותו החוט ולחוץ:

היה בית יוצא כמין פגום או שני בתים וכו'. קמ"ל דכי היכי שמוסיפין מראש אחד כשבית אחד יוצא משם כמין פגום בסמוך לשאר הבתים בשבעים אמה ושירים הכי אמרינן בשתי רוחות. והאי או שני בתים דקאמר לא ברוח אחד עומדות ויוצאות כמין פגום שאם כן כיון דאמר מבית אחד כל שכן משני בתים אלא בשתי רוחות וקמ"ל שמעברין אותו בכל [רוח] שיצאו ואפילו בארבע רוחות:

רואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצרות. ואפי' לאותן היושבין בקצר של קשת מודדין מן היתר שהוא המקום הרחב שבקשת: