רבינו יהונתן מלוניל על עירובין יא.

הוצרך לנקביו. זה שהוציאוהו נכרים או מי שיצא לדעת שאין לו אלא ד' אמות:

מהו. לצאת חוץ לד' אמותיו ולחזור למקום הד' אמות שאם יפנה במקום ד"א שלו לא יוכל להתפלל שם ולברך המוציא וג' ברכות וכל דרכי תורה דרכי נועם הם וכל נתיבותיה שלום ויוצא ונפנה עד מקום שהרוח יכלה ממנו וחוזר למקומו [אך לא ירחיק יותר]:

את לא תעשה שבתורה. מוקמינן לה במס' ברכות במי שמתו (דף יט:) אלאו דלא תסור קאמר ותחומין נמי מדרבנן הם אבל לא אלאו גמור דהא אמרי' התם המוצא כלאים בבגדו פושטו ואפילו בשוק:

אי פקח הוא. זה שנצרך לנקביו ויהבו ליה רבנן רשותא למיפק לארבע אמותיו יתן עיניו שיפנה בתחום העיר ולא שירחיק עוד מן התחום וכיון דעל על וכאילו לא יצא ומותר לבא בעירו דהא ברשות נכנס ולא גרע מהחזירוהו נכרים דאמרי' דכאילו לא יצא ומשמע דלא אמרינן האי כיון דעל על אלא במי שיצא באונס אבל לא למי שיצא בדעתו ובמזיד דהא אמרי' לעיל דלא מהני החזירוהו נכרים למי שיצא בדעת:

פירות שיצאו חוץ לתחום. ביו"ט:

לא הפסידו את מקומן. וכל העיר להם כד"א ולכל רוח אלפים אמה:

אנוסים נינהו. ע"י המוציאן ואין ראוי לקנסן וכיון שחזרו חזרו והריהן כאילו לא יצאו ואם לא חזרו למקומן אין להם אלא ד"א בין שיצאו שוגג בין שיצאו מזיד ומותרין באכילה לאותן שיכולין לילך שם אם יצאו הפירות בשוגג [לת"ק דר"א בן יעקב ורבי נחמיה] חבל אם יצאו במזיד לא יאכלו כיון שלא חזרו למקומן דקנסינן להו אע"פ שהן אנוסין כלומר שיצאו שלא מדעתן. ותימה הוא למה לא כתב זה הרב אלפסי ז"ל ושמא ס"ל דהאי לא יאכלו לאנשים אחרים נמי קא אסרי וקשה ליה לדעתיה דהא קיימא לן [דף מ.] הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ויש לתרץ דאפשר דס"ל לרי"ף דיותר אסורין פירות שיצאו חוץ לתחום ע"י ישראל במזיד מפירות שיצאו על ידי נכרים דהתם יצאו על ידי נכרים אבל הכא ישראל הוציאן הלכך קנסינן להו:

פסיעה בינונית. היא אמה:

שבת בבקעה. ויש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח אבל לא היה לו לטלטל אלא בד"א דכרמלית היא וכשהקיפוה נכרים מחיצה בשבת לשום דירה מותר לטלטל בכל תוך המחיצות דכל מחיצה שנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה (ומטלטל בכולה על ידי זריקה):

ורב הונא אמר וכו'. אבל על ידי זריקה לא ואם בא במזיד לזרוק חייב שהזורק מרשות הרבים לתוכה חייב משום מכנים דשמה מחיצה לחומרא ולא לטלטל דלא הויא מחיצה לקולא ובשוגג אפילו לטלטל דעשיית נכרים לא גרע משוגג על ידי ישראל ודוקא שהקיפוה לשם דירה שאם לא עשאוה לדירה כיון שהוא [יותר] מבית סאתים דזהו מאה אמות על חמשים או שבעים אמה ושירים [מרובע] היאך שרינן על פני כולה לטלטל:

מהלך אלפים אמה. לבדן דלא מהני ליה הנך מחיצות להיות כד"א דכי אמרינן כל הבית או כל העיר הם כד"א ה"מ היכא דשבת באויר מחיצות מבעו"י אבל הכא דבשעת שביתה לא הוו ליה מחיצות לא אמרי' ואפילו לרבן גמליאל דאמר בהוציאוהו נכרים ונתנוהו בדיר וסהר דאע"ג דלא שבת באויר מחיצות נעשית לו כארבע אמות התם הוא משום דיצא באונס והקילו חכמים אצלו להיות לו היקף כארבע אמות אחרי שנאנס ומהלך את כולה אבל הקונה שביתה שיש לו אלפים לכל רוח לא הקילו חכמים אצלו להיות לו ההיקף כארבע אמות אא"כ שבת באויר מחיצות מבעוד יום:

ומטלטל בכולה. אפילו חוץ לאלפים שאין לו רשות להלך [יכול] לטלטל שם ע"י זריקה כלומר מותר לזרוק לשם כדקיימא לן דמחיצה הנעשית בשבת בשוגג שמה מחיצה ומותר לטלטל בתוכה אבל בתוך אלפים אמה שיש לו רשות להלך מטלטל בהן כדרכו:

ומטלטל כדרכו בד'. אפי' בתוך אלפים אמה כאילו לא היתה שם מחיצה וטפי מד' אין לו אפילו בזריקה דלא שני לן בין טלטול כאורחיה לטלטול בזריקה אלא במקום [שמותר] לטלטל ואסור להלך כגון מתוך התחום לחוץ לתחום אבל במקום שמותר להלך אי שרי בטלטול שרי בזריקה ואי אסור בטלטול אסור בזריקה דזורק ומעביר ברה"ר או בכרמלית דין אחד להם:

באלפים מיהת ליטלטל. כי אורחיה דהא כל מחיצה שנעשית בשבת בשוגג [דף כה.] שמה מחיצה אפילו לטלטל ויהיה מותר בטלטול וכ"ש בזריקה ומשני כיון דחוץ לאלפים אמה אסור לטלטל אפילו בזריקה משום גזירה שמא ימשך אחר חפצו וכ"ש כי אורחיה שהרי אפילו להלך שם אינו יכול מיתסר נמי בתוך אלפים אמה משום דהוו ליה אלפים אמה דידיה נפרצים חוץ לאלפים דהא אין הפסק ביניהם והויא מחיצה שנפרצה במילואה למקום האסור לה:

הלכה כר"ג. שמתיר להלך כל תוך המחיצות בין בדיר וסהר וספינה: