רבינו גרשום על תמורה ז:

עובר בעשה. דלאו הבא מכלל עשה עשה:

אברי בעלי מומין. אימורין לוקה משום הקטרת כולו ומשום הקטרת מקצתו דיש בכלל כולו מקצתו. ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות. על לאו שכולל בו ב' איסורין דכל הקטרת כולו וכל הקטרת מקצתו מחד לאו נפקא מלא תתנו:

בגברי קתני. אם הם חמשה אחד מקדיש ואחד שוחט ואחד מקטיר לוקה כל אחד:

מתני' הכהנים ממירין בקרבן שלהן. וישראל ממירין בשלהן:

אין הכהנים ממירין לא בחטאת ולא באשם של ישראל:

והיה הוא ותמורתו יהיה קדש היינו קדושת של מימר שחלה עליו בבית הבעלים אף כל תמורה בבית הבעלים וכיון שבא ליד כהן יצא מבית בעלים הילכך אין ממירין:

גמ' [בכור מוכרין אותו. הכהנים תמים חי ובעל מום חי ושחוט ומקדש בו את האשה דממונן הוי:

הואיל ואית ליה לכהן זכיה בגויה. דכיון דאין מזבח הוי כולו דכהן:

אי בזמן הזה מי איכא תם שחוט. הא אין שוחטין את הבכור בזמן הזה אלא במומו כדתנן בבכורות מעשה בזכר של רחלים זקן וכו':

לא לעולם בזמן הזה. ודקא קשיא לך מי איכא תם שחוט מי קתני בפירוש בברייתא אבל תם שחוט לא לא תני הכי אלא היא גופא קמ"ל. דמוכרין אותו תמים חי ובזמן הזה: